מהו סרטן הכליה?
סוגי סרטן הכליה
גורמי הסיכון לסרטן הכליה
תסמינים
אבחון
המתנה לתוצאות הבדיקות
קביעת שלב ודרגת המחלה
תכנון הטיפול
ניתוח
טיפולים ממוקדים להרס תאי הגידול (אבלציה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
אימונותרפיה
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
סרטן הכליה הוא אחד מעשרת סוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב גברים ונשים, ופוגע בעיקר במבוגרים מעל גיל 55. בישראל, למעלה מ-900 בני אדם מאובחנים מדי שנה.
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון סרטן הכליה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
בגוף האדם יש שתי כליות, הממוקמות בחלקו האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה ומוגנות על ידי קשת הצלעות. גודלה של כל כליה הוא כעשרה סנטימטרים וצורתה דמוית שעועית. בחלקה העליון של הכליה נמצאת בלוטת יותרת הכליה.
הכליות אחראיות על סינון הדם במטרה לסלק ממנו את תוצרי הפסולת. תוצרי הפסולת הופכים בכליות לשתן שנאסף באגן הכליות, ומשם נישא מהכליה אל שלפוחית השתן באמצעות צינוריות הנקראות שופכנים הכליות אחראיות גם על הפרשת הורמונים שונים בגוף: ההורמון רנין שעוזר לשלוט בלחץ הדם וההורמון אריתרופואטין שעוזר לווסת את כמות הכדוריות האדומות בדם.
גידולים אלה הם הגידולים הנפוצים ביותר, ומהווים כ-90-80% ממקרי סרטן הכליה. מקור הגידול בדרך כלל מתאי הצינוריות בכליה. צינוריות אלו הן חלק מהנפרון, שהוא היחידה התפקודית של הכליה האחראית על סינון הדם וייצור השתן. במקרים אלה של RCC בדרך כלל גדל גידול ממאיר אחד בכליה אחת, אך ישנם מקרים בהם ישנו יותר מגידול אחד או שישנם גידולים בשתי הכליות.
ישנם מספר תתי-סוגים של גידולי RCC, אלה הסוגים העיקריים:
קרצינומה של תאים בהירים (Clear Cell RCC) - הסוג הנפוץ ביותר, מהווה כ-70% ממקרי ה-RCC. בסוג זה התאים נראים תחת מיקרוסקופ בגוון חיוור.
קרצינומה של תאי כליה פפילריים (Papillary RCC) - סוג זה מהווה 15-10% ממקרי ה-RCC.
קרצינומה של תאי כליה כרומופובים (Chromophobe RCC) - כ-5% מהמקרים.
10-5% ממקרי סרטן הכליה הם מסוג זה. גידולים אלה מתחילים מהדופן הפנימית של אגן הכליה, העשויה מתאי מעבר שנמצאים גם בדופן השופכה ושלפוחית השתן. גידול זה מתנהג שונה מגידולי כליה מסוג RCC והוא דומה מבחינת ההתנהגות שלו והטיפולים המומלצים לגידולים אחרים של דרכי השתן, כגון גידולים של השופכנים או שלפוחית השתן.
נפרובלסטומה
נקרא גם גידול ע"ש וילמס (Wilms), מופיע בעיקר בקרב ילדים ונדיר מאוד במבוגרים.
סרקומה של הכליות (Renal sarcoma)
סוג נדיר של סרטן כליות (פחות מאחוז אחד מהמקרים) שמופיע בכלי הדם או ברקמות החיבור של הכליה.
ישנם מספר סוגים של גידולי כליה שאינם סרטניים (גידולים שפירים). גידולים אלה כוללים אדנומה של תאי כליה, אונקוציטומה של הכליה ואנגיומיוליפומה. סוגים אלה של גידולים עשויים עדיין להשפיע על תפקוד הכליות ויכולים לגרום לכאב ולתסמינים אחרים. אבל אינם מתפשטים לאיברים אחרים.
לפעמים סרטן שהחל באיבר אחר בגוף יכול להתפשט לכליה (לשלוח גרורות). כך עלול לקרות, למשל, בסרטן ריאות, שד ומלנומה. במקרים אלה הטיפול בגרורות הוא בהתאם לסוג הסרטן המקורי.
ברוב המקרים הגורם לסרטן הכליה אינו ידוע, אבל ישנם מספר גורמים ידועים המגבירים את הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה:
מגדר
סרטן הכליה נפוץ יותר בקרב גברים מאשר נשים.
גיל
הסיכון לחלות עולה עם הגיל. רוב החולים בסרטן הכליה הם בני 55 ומעלה, כאשר הגיל החציוני הוא סביב גיל 64.
עישון סיגריות
ככל שאדם מעשן זמן ממושך יותר, וככל שהוא מעשן מספר רב יותר של סיגריות, כך הסיכון לחלות בסרטן הכליה גדל.
עודף משקל
עודף משקל מגביר את הסיכון לחלות בסרטן כליה, ככל הנראה בשל ייצור יתר של הורמונים מסוימים המשפיעים על התפתחות סרטן.
לחץ דם גבוה
אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה נמצאים בסיכון לסרטן הכליה. רמת הסיכון לא משתנה גם אם נוטלים תרופות להורדת לחץ דם.
מחלות רקע
אנשים עם מחלת כליות בשלב מתקדם נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הכליה.
היסטוריה משפחתית
אנשים שבמשפחתם הקרובה היו מי שחלו בסרטן הכליה נמצאים בסיכון גבוה יותר, במיוחד אם קרוב המשפחה שחלה הוא אח או אחות.
גנטיקה
ישנם מצבים נדירים בהם גן פגום עובר בתורשה ומעלה את הסיכון לחלות בסרטן כליה. למחלות תורשתיות יש סיכוי גדול יותר שיגרמו להופעת מספר גידולים, שישפיעו על שתי הכליות ושיופיעו בגיל צעיר יותר. קיימות מספר תסמונות תורשתיות המעלות את הסיכון לחלות בסרטן כליה כגון מחלת וון היפל-לינדאו (Von Hippel-Lindau).
חשיפה לחומרים שונים במקום העבודה
עבור מי שעובדים זמן ממושך במפעלים תעשייתיים (כמו בתעשיית הטקסטיל) שעושים שימוש בכימיקלים שונים (למשל, שימוש בקדמיום [Cadmium] וטריכלורואתילן [Trichloroethylene]), החשיפה לחומרים אלה עלולה להשפיע על הסיכון לחלות בסרטן כליה.
סרטן הכליה לא תמיד גורם להופעת תסמינים. במקרים רבים גידולי סרטן הכליה שמתגלים הם קטנים ומאובחנים באופן מקרי במהלך בדיקות המתבצעות מסיבות אחרות, כמו בדיקות אולטרה-סאונד בטן. אם כן מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול:
לרוב תסמינים אלו אינם מעידים על סרטן כליה. הופעת תסמינים אלו שכיחה יותר במצבים אחרים, כגון זיהום ואבנים בשלפוחית השתן או בכליות. עם זאת, אם הבחנת באחד או יותר מתסמינים אלה והוא אינו חולף, יש לגשת מיד לבדיקה רפואית.
סרטן כליה עשוי להתגלות בעקבות בדיקות לבירור סיבות להימצאות דם בשתן או בעקבות תלונות על כאבי בטן. לעיתים, סרטן כליה מתגלה במקרה, בזמן בדיקות רפואיות שנעשו מסיבות אחרות, כמו סריקת CT שבוצעה לבירור כאבי גב. הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון סרטן כליה:
אבחנת גידול כלייתי נעשית על פי רוב בהתבסס על תוצאות בדיקות ההדמיה השונות, אך לעיתים יהיה צורך לעבור בנוסף בדיקת ביופסיה. זוהי בדיקה שבמהלכה נלקחת דגימת רקמה מגוש כלייתי שטיבו לא ברור. במהלך הבדיקה יעשה שימוש במכשירי אולטרה-סאונד או CT כדי שיסייעו למצוא את האזור המדויק בכליה שממנו תילקח הביופסיה. הדגימה תישלח למעבדה ותיבדק מתחת למיקרוסקופ. לפני הבדיקה יש לדווח לצוות הרפואי על שימוש בחומרים נוגדי קרישה או אספירין. לאחר הבדיקה יש להישאר להשגחה למשך מספר שעות או לילה.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) ואת דרגתה (grade). שלב המחלה מתאר את גודלו של הגידול ואם התפשט לאיברים אחרים (כלומר, את מידת ההתפשטות של המחלה). הדרגה של המחלה נקבעת בהתאם למראה התאים הסרטניים במיקרוסקופ, למידת השוני בין התא התקין לתא הסרטני ולקצב התפתחות התאים הסרטניים. קביעת השלב והדרגה של המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
שלב 1:
הגידול בגודל של 7 ס"מ או פחות מזה ונמצא רק בכליה. הוא לא התפשט לקשרי לימפה סמוכים או לאיברים רחוקים.
שלב 2:
הגידול גדול מ-7 ס"מ ונמצא רק בכליה. הוא לא התפשט לקשרי לימפה סמוכים או לאיברים רחוקים.
שלב 3:
אחד משני המצבים מתקיים:
שלב 4:
קביעת הדרגה מתבצעת בהתאם למראה תאי הגידול הסרטני תחת מיקרוסקופ (לאחר ביצוע ביופסיה או לאחר ניתוח שבו נכרת הגידול). גם דרגת הגידול ממסופרת בסולם של 4-1. ככל שהתאים הסרטניים שנצפים בדגימה דומים פחות לתאי כליה תקינים כך עולה דרגת המחלה. גידול סרטני בדירוג 1 גדל בדרך כלל באיטיות, ויש סיכוי קטן יותר שיתפשט לאיברים רחוקים לעומת גידול סרטני בדירוג גבוה יותר, כגון גידול בדרגה 4, שקצב הגידול שלו מהיר ואגרסיבי יותר.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי האורולוגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות מצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה:
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק האם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח שבמהלכו מוסר הגידול וחלק מהכליה שנמצא בקרבת הגידול. ניתוח זה נקרא 'כריתה חלקית של הכליה' (Partial nephrectomy) או 'ניתוח משמר נפרון' (Nephron-sparing surgery). הליך זה אפשרי בדרך כלל כשהגידול קטן מ-4 ס"מ, אך לעיתים ניתן ליישם אותו גם בגידולי כליה גדולים יותר.
כריתה חלקית של הכליה מתאפשרת במקרים בהם יש חשיבות לנסות לשמור על הכליה הפגועה. לדוגמה, במקרה שיש כליה אחת בלבד או מחלת כליות, ניתן לבצע ניתוח כריתה חלקית של הכליה גם אם מדובר בסרטן כליה מהסוג שעובר בתורשה, אשר מגדיל את הסיכון להופעת גידול סרטני גם בכליה השנייה.
בניתוח כריתה מלאה של כליה (nephrectomy), הנקרא גם כריתה רדיקלית של הכליה, מתבצעת הסרה של כל הכליה הנגועה, בנוסף למעטה הרקמה השומנית ורקמת הפאציה הסובב אותה וחלק מקשרי הלימפה הנמצאים באזור. לעיתים יש צורך גם בהסרת בלוטת יותרת הכליה (האדרנל), במיוחד אם יש סיכון גבוה שהסרטן עלול להתפשט לשם.
ניתן לחיות חיים רגילים לחלוטין עם כליה אחת בלבד. כליה אחת מסוגלת לתפקד כמעט כמו שתי כליות. עם זאת, הסרת כליה היא ניתוח מורכב, ועל החולה להיות במצב מתאים לכך מבחינה גופנית.
קיימות שתי שיטות לביצוע ניתוחי כריתת כליה (חלקית או מלאה):
ניתוח פתוח המתבצע באמצעות חתך בבטן, בין הצלעות, בצד בו נמצא הגידול, או דרך הגב. שיטה זו מאפשרת לטפל בגידולי סרטן בגדלים שונים.
ניתוח זעיר-פולשני (לפרוסקופי) מתבצע באמצעות מספר חתכים קטנים, שדרכם מוחדרת צינורית (לפרוסקופ) עם מצלמה קטנה בקצה. המצלמה מאפשרת למנתח/ת לראות את פנים הבטן ולהסיר את הגידול. לאחר ניתוח לפרוסקופי נותר פצע קטן, וההחלמה מהירה יותר לעומת ניתוח פתוח. קיימים גם ניתוחים בסיוע רובוטי, שבו מחוברים אל הלפרוסקופ כלים המסייעים למנתח לשלוט במהלך הניתוח ולבצע אותו באופן מדויק יותר.
גם במקרים בהם הניתוח לא צפוי לרפא את הסרטן, ייתכן שבכל זאת יוצע לבצע ניתוח על מנת להקל על התסמינים שנוצרים בעקבות הסרטן (כמו כאב או דם בשתן).
לעיתים נדירות, כשהסרטן מתפשט לאיברים אחרים כמו הריאות, בלוטות לימפה, עצמות, לבלב או כבד (גרורה), יבוצע ניתוח להסרת גידול שניוני באיבר אחר בגוף. ניתוח כזה אפשרי בדרך כלל רק אם הסרטן התפשט לאזור מוגבל ותלוי בדרגת החומרה של המחלה. כמו כן, יש להיות במצב גופני טוב מספיק שיאפשר לך להחלים מניתוח זה. הסרת גידול סרטני שניוני יכולה לסייע בשליטה על מחלת הסרטן, ולעיתים רחוקות יותר גם לסייע בריפוי מהמחלה.
ניתן להסיר גרורה במקביל לכריתת כליה רדיקלית או בשלב מאוחר יותר אם הסרטן חוזר.
לפני הניתוח ייערכו לך בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח. הצוות הרפואי ידריכו אותך על ההליך הניתוחי, יתרונותיו וסיכונים אפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו. יש להתאשפז ביום הניתוח או יום לפניו. לפני הניתוח מתקיימת שיחה עם הרופא או הרופאה המרדימים בנושא חתימה על טופס הסכמה. לא יינתן לך כל טיפול רפואי מבלי שנתת לכך את הסכמתך.
עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים כמו זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי, על כן הפסקת עישון או לפחות הפחתה של מספר הסיגריות חשובה לתהליך החלמה אופטימלי יותר. ניתן להיוועץ עם הרופא או הרופאה בנושא.
לאחר הניתוח תחובר לך אינפוזיה (שקית עירוי) של נוזלים ומלחים לווריד, עד שניתן יהיה לאכול ולשתות כרגיל. כנראה יחוברו גם צינורות ניקוז מהפצע החוצה, כדי לאפשר ניקוז נוזלים שיעזור לפצע להירפא. בדרך כלל תחובר גם צינורית קטנה (צנתר, קתטר) שתנקז את השתן משלפוחית השתן לתוך שקית איסוף. דבר זה יחסוך את הצורך לקום מהמיטה. הצנתר בדרך כלל מוסר לאחר יום-יומיים.
במהלך היממה שלאחר הניתוח ייתכן שתהייה תחושת בחילה, והצוות הרפואי יוכל לספק לך כמוסות או זריקות נגד בחילות.
מומלץ לנוע על מנת לזרז את ההתאוששות ולהפחית את הסיכון לסיבוכים שלאחר הניתוח. ביצוע תרגילי רגליים ונשימות יכול לסייע בהפחתת הסיכון לזיהומים בחזה ולקרישי דם. ייתכן שתינתן תרופה הנוגדת קרישת דם באמצעות זריקה לבטן.
התמודדות עם כאב
כדי לשלוט בתחושת הכאב יינתנו לך משככי כאבים. אם הכאבים נמשכים, חשוב ליידע את אחות המחלקה. הצוות יוכל לשנות את סוג משכך הכאבים או את המינון, כך שיהיה יעיל יותר עבורך.
משך האשפוז לאחר הניתוח תלוי בסוג הניתוח שעברת. טווח הזמן יכול לנוע בין 4-3 ל-7 ימים, ומושפע מסוג הניתוח וממצב הכושר הגופני והבריאות הכללית שלך .לפני החזרה הביתה מבית החולים תיקבע לך פגישת מעקב עם הרופא או הרופאה המטפלים ובמהלכה תשוחחו על תוצאות הניתוח. זוהי הזדמנות להעלות כל חשש או דאגה המטרידים אותך. לרוב ההתאוששות מהניתוח נמשכת כ-12-8 שבועות עד להחלמה מלאה.
טיפולים אלה עושים שימוש בטמפרטורות קיצוניות (חמות או קרות) כדי להשמיד גידולים סרטניים מקומיים קטנים, בדרך כלל כאלה שאינם גדולים יותר מ-4 ס"מ. הם משמשים לעיתים במקרים בהם אין אפשרות לבצע ניתוח להסרת הגידול בשל מצבו הבריאותי של החולה. אבלציה מאפשרת לשמר חלק גדול יותר מהכליה לעומת ניתוח כריתה חלקית, ולכן זו שיטת טיפול שיכולה להתאים לאנשים בעלי כליה אחת, לאנשים עם צורה תורשתית של סרטן כליה המייצר ריבוי גידולים או לאנשים עם סרטן בשתי הכליות. טיפול זה גורם לפחות תופעות לוואי, ומאפשר החלמה מהירה יותר מניתוחים סטנדרטיים אחרים לסרטן כליה. הרופא שלך ישקול עמך את היתרונות מול החסרונות שטיפול זה מציע. תופעות לוואי אפשריות של הטיפולים באבלציה כוללות כאבים בגב תחתון או במותניים, זיהום בכליה וחום.
קיימות מספר שיטות לטיפול ממוקד:
טיפול העושה שימוש בטמפרטורות נמוכות במיוחד לשם השמדת הגידול. במהלך הטיפול מוחדרת מחט חלולה דרך העור או בזמן לפרוסקופיה. דרך המחט מועבר גז בטמפרטורה קרה מאוד, שיוצר גוש קרח בקצה המחט שהורס את התאים הסרטניים.
בתחילת הטיפול מחט דקה (הקרויה אלקטרודה) מוחדרת דרך העור אל עבר הגידול בהנחיית אולטרסאונד או CT. בעזרת המחט מועברים גלי רדיו (RFA) או גלי מיקרו (MWA) היוצרים טמפרטורות גבוהות מאוד אשר גורמות להרס הגידול.
לקראת הטיפול באבלציה יש להיות בצום, הטיפול נעשה בדרך כלל תחת תרופות לטשטוש ולהרגעה. לאחר הטיפול עוברים לאשפוז קצר למנוחה ומעקב. חזרה לתנועה, אכילה ושתיה באישור הצוות הרפואי. בדרך כלל תבוצע בדיקת CT מספר שבועות לאחר ההליך כדי לבדוק את תוצאותיו. ניתן לעבור את הטיפולים יותר מפעם אחת.
במקרים מסוימים נשקלת האפשרות לבצע טיפול בקרינה ממוקדת:
טיפול זה משתמש בקרניים באנרגיה גבוהה המשמידות תאים סרטניים, וגורמות נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים.
הטיפול הביולוגי הוא טיפול תרופתי ממוקד המנטרל את פעילותם של התאים הסרטניים, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג תאי הסרטן או עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד. טיפול מכוונן הוא טיפול קו ראשון עיקרי נגד סרטן כליה שהתפשט לאזורים אחרים בגוף (סרטן כליה מתקדם-גרורתי). מטרת הטיפול היא לשלוט במחלה לפרק זמן ארוך ככל הניתן.
תרופות הפועלות לעצירת התפתחות כלי דם בגידול הסרטני ובכך נעצרת אספקת החמצן לגידול, והוא מפסיק לגדול או מתכווץ. (טיפול בכדורים).
סוניטיניב – Sunitinib (סוטנט® – Sutent®)*
פאזופניב – Pazopanib (ווטריאנט® – Votrient®)*
אקסיטיניב – Axitinib (אינלייטה® – ®Inlyta)*
קבוזטיניב – Cabozantinib (קבומטיקס® – Cabometyx®)*
לנבטיניב – Lenvatinib (לנבימה® – ®Lenvima)*
תופעות הלוואי אפשריות כוללות עייפות, שינויים בעור ובשיער, כאבים ואודם בכפות הידיים והרגליים, יתר לחץ דם, בחילה, איבוד תיאבון, פצעים בפה, שלשולים, הפרעה בתפקודי כבד, הפרעה בריפוי פצעים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
בלזוטיפאן – Belzutifan (ולירג® – Welireg®)* (טיפול בכדורים).
בדצמבר 2023 אישר ה-FDA שימוש בתרופה לטיפול ב-RCC, בקו מתקדם, לאחר כישלון של טיפול קודם, אך התרופה לא נכנסה לסל התרופות בישראל.
תופעות הלוואי האפשריות כוללות עייפות, חולשה, אנמיה, קוצר נשימה.
אברולימוס – Everolimus (אפיניטור® – Afinitor®)* (טיפול בכדורים).
תופעות לוואי אפשריות כוללות עייפות, חולשה, פצעים בפה, פריחה, ירידה בתיאבון, שלשול.
כחלק ממנגנון ההתפתחות של מחלת הסרטן, תאי הגידול מפתחים מנגנוני התחמקות ממערכת החיסון. אימונותרפיה הוא שם כולל לתרופות העוקפות את מנגנוני ההתחמקות הללו של תאי הסרטן, ובכך מאפשרות למערכת החיסון של הגוף לפעול נגד תאי הגידול ולחסל אותם.
התרופות המקובלות לטיפול אימונותרפי בסרטן הכליה פועלות על ידי חסימת חלבון PD-L1/PD1 או חסימת CTLA-4 ובכך משיבות לתאים את היכולת לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם. התרופות הרשומות בסל הן:
ניבולומב – Nivolumab (אופדיבו® – Opdivo®)*
פמברוליזומאב – Pembrolizumab (קיטרודה® – Keytruda®)*
אבלומאב – Avelumab (בוונציו® – ®Bavencio)*
איפילימומאב – Ipilimumab (יירבוי® – Yervoy®)*
הטיפול כיום מבוסס על שילובי תרופות. השילובים המקובלים הם:
שילוב של תרופה ביולוגית (מעכבת קינאז) עם תרופה אימונותרפית:
פמברוליזומאב* עם אקסיטיניב*
פמברוליזומאב* עם לנבטיניב*
ניבולומאב* עם קבוזנטיניב*
אבלומאב* עם אקסיטיניב*.
שילוב של שתי תרופות אימונותרפיות:
ניבולומאב* עם איפילימומאב*
שילוב של שתי תרופות ביולוגיות:
לנבטיניב* עם אברולימוס*
הטיפול התרופתי נקבע בהתאם למאפייני הגידול, פרופיל תופעות הלוואי האפשרי של התרופות ותוך התחשבות במצבו הכללי של המטופל ומחלות הרקע שלו.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם ובדיקות דימות תקופתיות. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן