מהו סרטן הכבד?
סוגי סרטן הכבד
גורמי הסיכון לסרטן הכבד
דרכי מניעה
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
המתנה לתוצאות הבדיקות
קביעת שלב המחלה
תכנון הטיפול
ניתוח
אבלציה (הרס ממוקד של תאי גידול)
אמבוליזציה
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
אימונותרפיה
הטיפול הכימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
סרטן כבד הוא גידול שמוקד ההתפתחות הראשוני שלו הוא בכבד. סרטן זה אינו שכיח, הוא נפוץ יותר בגברים בני 60 ומעלה מאשר בנשים, אך עלול להופיע גם בגילים צעירים יותר. הוא עשוי להתפתח בעקבות מחלת כבד קודמת, כגון שחמת הכבד. ברוב המקרים מדובר בסרטן מסוג הפטומה אשר מתחיל בתאים המרכזיים של הכבד. חומרת הסרטן וסוג הטיפול הדרוש נקבעים על פי סוג התאים אשר בהם התפתח הגידול.
דף מידע זה עוסק בהפטומה (קרצינומה של הכבד, HCC).
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון סרטן הכבד, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
הכבד ממוקם בבטן הימנית העליונה, מתחת לסרעפת. הצלעות התחתונות מקיפות את הכבד ומגינות עליו מפני פגיעה חיצונית. הוא מחולק לשתי אונות ומוקף ברקמה סיבית (המכונה קופסית על שם גליסון). הכבד מורכב בעיקר מתאים הנקראים "הפטוציטים", וכן מתאים המצפים את כלי הדם בכבד, ותאים המצפים צינורות קטנים בכבד הנקראים "דרכי המרה". דרכי המרה מעבירות את נוזל המרה מהכבד לכיס המרה (שם הוא נאגר) או ישירות למעיים.
הכבד הוא איבר חיוני בגוף ויש לו תפקידים חשובים רבים:
לכבד יש יכולת יוצאת דופן של שיקום עצמי: הוא יכול לתפקד באופן מלא ורגיל גם כאשר 80% ממנו נפגע או הוסר.
זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הכבד והוא מהווה כ-90-80% מן המקרים. הוא מתפתח מהתאים המרכזיים של הכבד, הנקראים "הפטוציטים". במרבית המקרים הפטומה מתפתח כגידול בודד שהולך וגדל בכבד, אך לעיתים הוא מופיע כאוסף של גושים קטנים מפוזרים בכבד. סרטן זה נפוץ יותר בקרב אנשים עם שחמת הכבד (צירוזיס – Cirrhosis), בקרב גברים יותר מנשים ובגיל מתקדם. מרבית תת סוגי ההפטומות מטופלים באופן דומה.
קיים סוג נדיר של הפטומה, הפטומה פיברו־למלרית (פחות מאחוז אחד ממקרי ההפטומה). סוג זה שכיח יותר בקרב נשים צעירות, ללא קשר למחלת כבד קודמת.
כ-20-10% מן המקרים של סרטן בכבד הם מסוג כולנגיוקרצינומה. זהו גידול סרטני המתפתח מהתאים המרפדים את צינור המרה. הטיפול בסרטן זה לרוב זהה לטיפול בהפטומה.
סוגי סרטן נדירים ביותר, המתפתחים בכלי הדם של הכבד. גידולים אלו נוטים לגדול במהירות ולהתפשט לאיברים אחרים. לרוב סוגים אלו מטופלים בדומה לסרקומה של הרקמות הרכות.
סוג נדיר מאוד של סרטן הכבד המתפתח בילדים, בדרך כלל מתחת לגיל ארבע. תאי ההפטובלסטומה דומים לתאי כבד עובריים, הם עלולים להתפשט מחוץ לכבד ומטופלים בניתוח ובכימותרפיה.
גידולי הכבד השפירים הם קטנים בדרך כלל ואינם מלווים בתסמינים. לכן הם מתגלים לרוב במקרה, במהלך ניתוח או בדיקה של מחלות אחרות. גידולים שפירים יוסרו בניתוח רק במקרה של הופעת תסמינים כלשהם, כגון כאב, גוש בבטן עליונה או דימום פנימי קל. הסוג הנפוץ מהגידולים השפירים הוא המנגיומה ולאחריו אדנומה והיפרפלזיה נודולרית מוקדית (FNH). התפתחות סרטן מגידולים אלו נדירה מאוד.
אמנם הגורם המדויק לסרטן כבד אינו ידוע, אך ידועים כמה גורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה:
הצטלקות של רקמת הכבד הפוגעת בפעילותו התקינה של הכבד. שחמת הכבד עלולה להגביר את הסיכון לחלות בהפטומה, אך רק חלק קטן מהחולים עם שחמת כבד חולים בסרטן ראשוני בכבד. שחמת הכבד יכולה לנבוע ממגוון סיבות:
חולי סוכרת מסוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר מאוד לחלות בהפטומה. הסיכון עשוי להיות גבוה עוד יותר באנשים כאשר יש גורמי סיכון נוספים, כגון שחמת כבד או דלקת כבד נגיפית.
העישון מגביר את הסיכון לחלות בסרטן כבד. עישון בקרב חולי הפטיטיס B או C מגביר סיכון זה עוד יותר.
בעולם המערבי סרטן הכבד פוגע בדרך כלל באנשים בגיל העמידה ומעלה, אולם במקרים נדירים הוא עלול גם להופיע בקרב צעירים או בילדים.
סרטן ראשוני בכבד נפוץ פי שניים בקרב גברים לעומת נשים.
עודף משקל והשמנת יתר מגבירים את הסיכון לחלות בסרטן כבד.
היסטוריה משפחתית - אנשים שבמשפחתם אובחנו קרובים מדרגה ראשונה (אב, אם, אח או אחות) עם סרטן בכבד נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות המחלה. עד כה לא ידועה הסיבה הקושרת בין היסטוריה משפחתית להתפתחות סרטן בכבד.
מערכת חיסון חלשה - אנשים שעברו השתלת איבר ונוטלים תרופות למניעת דחיית השתל, נשאי נגיף HIV ובעלי מחלות אוטו-אימוניות נדירות הם בדרך כלל בעלי מערכת חיסון חלשה יותר ולכן בסיכון לחלות בסרטן כבד.
סטרואידים אנבוליים - חומרים הנצרכים בעיקר על ידי ספורטאים ומפתחי גוף. חומרים אלה מעודדים צמיחה וחלוקת תאים, בין השאר של השרירים והעצמות. שימוש ממושך בחומרים אלה מגדיל במעט את הסיכון לחלות בהפטומה.
כימיקלים ורעלנים - מחקרים הראו קשר בין חשיפה תעסוקתית לוויניל כלוריד (Vinyl chloride), חומר מייצב בתעשיית הפלסטיק, האריזה ועוד, ובין סרטן כבד מסוג נדיר (אנגיוסרקומה). בנוסף, ישנן ראיות מוגבלות המצביעות על קשר בין סרטן הכבד ובין חשיפה תעסוקתית ממושכת במגע לחומר ההדברה ארסן, לביפנילים עתירי כלור (PBC) בתעשיית הפלסטיק, ולטריכלורואתילן בתעשיות הפרמצבטיקה והטקסטיל.
גורמים שעשויים להפחית את הסיכון לסרטן בכבד:
חיסון נגד הפטיטיס B - מאחר וזיהום כרוני בהפטיטיס B יכול להוביל לשחמת הכבד ולאחר מכן לסרטן הכבד, חיסון נגד נגיף ההפטיטיס B עשוי להגן מפני סרטן הכבד.
החיסון ניתן בשגרת החיסונים של תינוקות בישראל משנת 1992. אנשים מבוגרים שלא חוסנו בעבר יכולים לפנות למרפאות מטיילים של קופות החולים או ללשכות הבריאות האזוריות ולהתחסן בתשלום.
טיפול בהפטיטיס ויראלית - קבלת טיפול מתאים לזיהומים כרוניים של הפטיטיס B או הפטיטיס C יכול להפחית את הסיכון לסרטן הכבד.
סרטן הכבד לרוב אינו מלווה בתסמינים בשלבים הראשונים שלו. בחלק מהחולים במחלות כבד כרוניות המחלה תתגלה בעקבות בדיקת תפקודי כבד שגרתית, לפני הופעת תסמינים כלשהם. כאשר מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול את התופעות הבאות:
אם מופיעים אחד או יותר מהתסמינים הללו, יש לגשת לרופא או לרופאת המשפחה ולהיבדק. עם זאת, יש לזכור כי אלה תסמינים שכיחים גם במצבים רבים אחרים, ומרבית האנשים החווים תסמינים אלה אינם חולים בסרטן הכבד. חלק ניכר מהתסמינים דומים לתחושות המלוות את שחמת הכבד, ללא קשר להתפתחות הסרטן.
אחת או יותר מהבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון סרטן הכבד:
בביופסיית כבד נלקחת דגימת רקמה מהאזור הנגוע לצורך בדיקה מיקרוסקופית, כדי לקבוע אם הגידול הוא ממאיר (סרטני) או שפיר ואם מקורו בכבד (גידול ראשוני בכבד) או שהוא גידול ממאיר גרורתי, שהתפשט לכבד מאיבר אחר בגוף. את הביופסיה מבצעים בדרך כלל בעזרת אולטרה-סאונד או CT ובאמצעות מחט מיוחדת, או כחלק מניתוח, כמו למשל בלפרוסקופיה. לא תמיד יש צורך בביצוע ביופסיה. לפעמים ניתן לאבחן סרטן כבד באמצעות בדיקות דם ובדיקות דימות, כגון CT או MRI, או לאחר הניתוח להסרת הגידול.
כחלק מתהליך האבחון, הצוות הרפואי יבדוק את רמת תפקודי הכבד באמצעות שיטת הסיווג Child-Pugh.
בשיטה זו נבדקים:
על פי מאפיינים אלה מחלקים את תפקוד הכבד לשלוש רמות:
רמה A - תפקוד תקין של הכבד.
רמה B - פגיעה קלה בתפקודי הכבד.
רמה C - פגיעה חמורה בתפקודי הכבד.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר או בסביבה הקרובה בשביל תמיכה וסיוע.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) הנקבע על פי גודלו ומיקומו של הגידול, מספר הגידולים הקיימים, תפקוד הכבד (הערכה על פי Child-Pugh), מצב ביצועי המטופל (כושר גופני) ואם הסרטן התפשט מעבר לכבד. סרטן בכבד מסווג בדרך כלל לחמישה שלבים:
שלב 0: גוש בודד קטן מ-2 ס"מ. תפקודי כבד תקינים (A - Child-Pugh), ללא תסמינים או מגבלה פיזית.
שלב A: גידול בודד בכל גודל או עד שלושה גידולים קטנים מ-3 ס"מ כל אחד. תפקודי כבד תקינים Child-Pugh) -A או B). ללא תסמינים או מגבלה פיזית.
שלב B: גידולים גדולים או רב מוקדיים (גידולים רבים), ללא התפשטות לכלי דם, לבלוטות לימפה או לאיבר אחר מעבר לכבד. תפקודי כבד תקינים Child-Pugh) - A או B). ללא תסמינים או מגבלה פיזית.
שלב C: גידול בכל גודל או כמות, עם התפשטות לכלי דם, לבלוטות לימפה או לאיבר אחר מעבר לכבד. תפקודי כבד תקינים Child-Pugh) - A או B). לרוב יש תסמינים וירידה בתפקוד היומי.
שלב D: גידול בכל גודל או כמות, עם נזק חמור לכבד, פגיעה חמורה בתפקודי הכבד ((C - Child-Pugh, יש תסמינים וירידה חמורה בתפקוד היומי.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי. לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
הטיפול היעיל ביותר בסרטן הכבד הוא הסרה ניתוחית של הגידול מהכבד ומהרקמות הסמוכות לו או השתלת כבד. עם זאת, ברוב המקרים לא ניתן לבצע ניתוח או השתלה, בשל היקף הגידול הסרטני, מיקומו בתוך הכבד, התפשטותו מחוץ לכבד או בשל שחמת קשה של הכבד שאינה מאפשרת ניתוח.
במקרים של סרטן כבד בשלב מוקדם, ניתוח יכול להתאים למי שנמצא במצב בריאותי טוב יחסית ויכול להתמודד עם ניתוח בסדר גודל כזה.
מטופלים שמסווגים ברמה A ב-Child-Pugh Class הם בעלי סיכויים גבוהים יותר לעבור ניתוח. מטופלים ברמה B הם מועמדים פחות מתאימים לניתוח. ולמטופלים ברמה C בדרך כלל לא מציעים אפשרות זו.
הרופא או הרופאה המטפלים יסבירו לך אם ניתוח אפשרי במצבך, מה כרוך בו, ומהם הסיכונים האפשריים. ניתוח בכבד הוא הליך מורכב, ועל כן חשוב שיהיה לך את כל המידע הדרוש טרם ביצועו. קיימים שני סוגי ניתוחים:
ישנם שני סוגי ניתוח:
לכבד ישנה יכולת שיקום עצמית והוא יכול לחזור לגודלו הרגיל בתוך שבועות אחדים, אפילו לאחר כריתה של שלושה רבעים ממנו. ניתוח להסרת חלק מהכבד או אונת כבד מתאים בדרך כלל לאנשים בעלי היקף קטן של הגידול וללא שחמת הכבד, או כאשר שחמת הכבד נמצאת בשלבים מוקדמים. בניתוח עצמו, המנתח מסיר את החלק של הכבד שבו מצוי הגידול הסרטני. הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה ולאחר צום.
ישנם מקרים שבהם הגידול קטן וניתן לבצע את הכריתה באמצעות לפרוסקופיה. הליך זה נקרא "ניתוח זעיר פולשני" (הסבר נוסף בהמשך). בחלק מהמקרים ניתן לבצע הליך הנקרא "אבלציה" במהלך הניתוח - שיטה המשתמשת בחימום לצורך הרס תאים סרטניים (הסבר נוסף בהמשך).
השתלת כבד מתורם שנפטר
כריתת הכבד כולו והשתלת כבד שנתרם מאדם שנפטר היא אפשרות טיפול משמעותית מאוד לחולי סרטן בכבד. ההחלטה לבצע כריתה והשתלת כבד יכולה לנבוע ממיקום הגידולים וממידת התפשטות המחלה בכבד באופן שלא מאפשר הסרה של חלק ממנו בלבד. באופן כללי, השתלה נעשית במקרים שבהם יש למטופל גידול יחיד וקטן מ-5 סנטימטרים, או כשיש פחות משלושה גידולים קטנים מ-3 סנטימטרים, ושבכל מקרה הם לא התפשטו לכלי הדם בכבד (כלומר, שהגידולים אינם מפושטים) ובמקרים שבהם מחלת שחמת הכבד פגעה בכבד באופן קשה מכדי לנתח רק חלקים ממנו. לא ניתן לבצע השתלה כאשר הגידול מפושט או כשיש חדירה של הגידול לכלי הדם המרכזיים.
צוות ההשתלה יעריך את מצבך הבריאותי כדי לוודא שניתוח זה מתאים עבורך. יש להיות בכשירות גופנית טובה כדי להתמודד עם השתלת כבד.
השתלת כבד היא אפשרות מוגבלת בשל מחסור בתורמים ובשל הצורך למצוא התאמה בין המטופל לתורם. תיתכן המתנה ממושכת לזמינות כבד להשתלה, ולכן לרוב בתקופה זו ניתנים טיפולים לעיכוב התפשטות הגידול. לאחר ההשתלה יש ליטול תרופות המדכאות את מערכת החיסון לכל החיים, כדי שגופך לא ידחה את הכבד המושתל. ההחלמה מהשתלת כבד היא תהליך ארוך ואיטי, שבמהלכו יש להתחזק ולבנות בהדרגה את הכושר הגופני. ייתכן שיעברו חודשים רבים עד חזרה לפעילות יומיומית רגילה. מידע מפורט על הטיפול לפני ואחרי השתלת כבד יימסר על ידי צוות ההשתלה.
השתלת אונת כבד מתורם חי
זו אפשרות טיפול נוספת, אך היא מורכבת עוד יותר מהשתלה מתורם שנפטר, ודורשת דיון מעמיק יותר עם צוות ההשתלה בשל סכנות אפשריות לתורם.
בחלק מהמקרים ניתן יהיה לבצע ניתוח זעיר-פולשני כדי להסיר גידול קטן מהכבד. ההליך מבוצע בהרדמה מלאה, באמצעות מכשיר הנקרא "לפרוסקופ" - צינור דק עם עינית מוארת בקצהו האחד ועדשות מגדילות בקצהו האחר. ההליך נעשה דרך חתכים קטנים בחלל הבטן. יתרונו של ניתוח מסוג זה הוא שלאחר הניתוח נותר פצע קטן יחסית, וזמן ההחלמה קצר יותר. המנתח יבדוק את מידת התאמתך לניתוח מסוג זה. סיכויי ההחלמה מסרטן הכבד טובים במידה שווה אחרי ניתוח זעיר פולשני ואחרי ניתוח פולשני.
לפני הניתוח ייערכו לך בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח, ויוסברו לך היתרונות והסיכונים האפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו.
במידת הצורך נערכת פגישה עם תזונאית או תזונאי לקראת הניתוח ולאחריו. אם המטופל מעשן, יומלץ לו להפסיק לעשן או להפחית את מספר הסיגריות, שכן עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים, זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי. על כן הפסקת עישון חשובה לתהליך החלמה אופטימלי יותר. ניתן להיוועץ עם הרופא או הרופאה בנושא.
לאחר הניתוח יש להישאר בבית החולים להשגחה. האזור בו התבצע הניתוח יהיה חבוש במשך ימים אחדים, והצוות הרפואי יעקוב אחר הריפוי שלו. הרופא או הרופאה המטפלים יעדכנו אותך מתי והיכן יוציאו את התפרים או את הסיכות מסביב לפצע.
הצוות במחלקה יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, כחלק הכרחי מתהליך ההחלמה. גם אם נאלצת להישאר במיטה, חשוב לבצע תנועות רגליים שגרתיות ולבצע נשימות עמוקות בהדרכת צוות הפיזיותרפיה, כדי למנוע זיהומים בחזה.
לאחר הניתוח ייתכן שיחוברו לגופך למשך כמה ימים צינוריות למטרות שונות:
התמודדות עם כאב
הפחתת כאבים היא חלק מתהליך ההחלמה בעקבות הניתוח. בימים הראשונים לאחר הניתוח משככי כאבים ניתנים לרוב כעירוי רציף בטפטוף לווריד או לחלל האפידורלי, ולעיתים ניתנים במנגנון הניתן לשליטה עצמית באמצעות כפתור שעליו ניתן ללחוץ בעצמך לקבלת מנות נוספות אם עדיין יש כאב (PCA). חשוב ליידע את אנשי הצוות הרפואי לאחר הפסקת העירוי אם עדיין יש כאבים, כדי שיוכלו לתת לך משככים (זריקה לשריר, נוזל או כדור לבליעה). כיום ישנם אמצעים רבים המסייעים בהתמודדות עם כאבים בעקבות המחלה והטיפולים השונים.
אם יש חשש מקשיים בתפקוד בבית לאחר הניתוח (מגורים לבד, היעדר מעלית וכדומה), חשוב לדווח על כך לצוות הרפואי או הסוציאלי במחלקה כבר בתחילת האשפוז כדי שיוכלו לסייע לך מבעוד מועד.
מרבית המטופלים משתחררים מבית החולים כשבוע-שבועיים לאחר הניתוח, או לאחר יומיים-שלושה כשמדובר בהליך לפרוסקופי. אחרי השתלה ההחלמה ממושכת יותר ומצריכה שהות של כמה שבועות בבית החולים, ולאחר מכן התאוששות בבית. אם הכאבים ממשיכים גם לאחר השחרור, ניתן להמשיך ליטול משככי כאבים בהתאם לצורך. ייתכן שיחלפו כשישה עד שמונה שבועות עד החזרה לשגרת חיים רגילה. מומלץ לשתף את הצוות הרפואי או הסוציאלי בקשיים המתעוררים במהלך ההחלמה.
זמן ההחלמה שונה מאדם לאדם. יש אנשים שדרוש להם זמן ממושך יותר כדי להחלים.
בתקופה הראשונה שלאחר הניתוח מומלץ להימנע ממאמץ יתר, לנוח ולשמור על תזונה מאוזנת ובריאה. אין לצרוך אלכוהול במשך שלושה חודשים, בזמן שהכבד צומח מחדש.
מאמץ פיזי מתון, כמו הליכות קצרות וקבועות, יסייעו בחיזוק הגוף ובזירוז ההחלמה. ניתן להגביר את הפעילות בהדרגה, בהתאם לקצב ההחלמה. אין כל מניעה לקיים יחסי מין לאחר השחרור מבית החולים, אלא אם כן קיבלת הנחיה אחרת מהצוות הרפואי. תחושה של עייפות או ירידה בחשק המיני, צפויה להשתפר עם הזמן.
אבלציה היא טיפול להרס מקומי וממוקד של גידולים סרטניים שקוטרם אינו עולה על חמישה סנטימטרים, וניתנת לחולים שאינם מועמדים לניתוח או להשתלה.
שיטות האבלציה השכיחות בשימוש הן:
אבלציה באמצעות גלי רדיו (Radiofrequency Ablation - RFA)
אבלציה באמצעות גלי מיקרו (Microwave Ablation – MWA)
אבלציה באמצעות אלכוהול (Percutaneous ethanol injection - PEI)
לקראת הטיפול באבלציה יש להיות בצום, ויינתנו תרופות לטשטוש ולהרגעה. מחט דקה (הקרויה אלקטרודה) מוחדרת דרך העור אל מרכז הגידול בהנחיית אולטרה-סאונד. בעזרת המחט מועברים גלי רדיו, גלי מיקרו או אלכוהול המביאים להרס הגידול, בלי לפגוע ברקמה הסמוכה.
לאחר הטיפול עוברים לאשפוז קצר למנוחה ומעקב. החזרה לתנועה, אכילה ושתייה תהיה באישור הצוות הרפואי. בדרך כלל מבצעים בדיקת CT כמה שבועות לאחר ההליך כדי לבדוק את תוצאותיו. ניתן לקבל את הטיפול יותר מפעם אחת.
תופעות הלוואי כוללות כאבי בטן, זיהום בכבד וחום.
בטיפול זה מוחדר לכבד חומר החוסם את אספקת הדם לאזור הגידול ומביא להקטנתו או לעצירתו. בסרטן מסוג הפטומה (סרטן הכבד השכיח), אמבוליזציה ניתנת בדרך כלל עם כימותרפיה מקומית לכבד, וקרויה "כימו-אמבוליזציה" (TACE). סוג נוסף של טיפול המשלב אמבוליזציה עם קרינה, נמצא פחות בשימוש וקרוי "רדיו-אמבוליזציה" (SIRT). טיפולים אלה מבוצעים כשהגידול מפושט בכבד וקרוב לכלי דם, ואינו ניתן לניתוח או לטיפול באבלציה. לעיתים הטיפול מתבצע כשלב מגשר לקראת השתלת כבד. לא ניתן לבצע טיפול זה אם הגידול התפשט אל מחוץ לכבד.
כימו-אמבוליזציה הוא טיפול הניתן לגידולים או לגרורות בכבד. הוא קרוי לעיתים כימו-אמבוליזציה טרנסארטריאלית TACE .(Trans-arterial-chemoembolization)הטיפול מתבצע במחלקה לרדיולוגיה פולשנית (מכון הרנטגן) בהרדמה מקומית. לפני ביצוע ההליך מוזרק חומר הרדמה מקומי למפשעה כדי לאלחש את האזור. לאחר מכן מבוצע חתך קטן באזור המפשעה, ובהנחיית שיקוף רנטגן של כלי הדם (אנגיוגרפיה) מוחדרת דרכו צינורית דקה (צנתר) אל עורק הכבד המזין את הגידול.
בשלב ראשון של הטיפול מוזרק יוד אל העורק המדגים את מיקומו המדויק של הצנתר. לאחר מכן מוזרקת באיטיות תרופה כימית בשילוב עם חומר שומני הקרוי "ליפיודול", הגורם לכך שהתרופה נשארת בכבד זמן ממושך יותר.
בשלב שני של הטיפול חוסמים את העורק באמצעות החדרת ג’ל או כדוריות זעירות וגורמים בכך לחסימת אספקת הדם לגידול. השילוב של הכימותרפיה עם חסימת העורק מגביר את יעילות הטיפול.
לאחר הטיפול עוברים לאשפוז קצר למנוחה ומעקב. חודש לאחר הטיפול מתבקשים לבצע בדיקת CT או MRI ובדיקות דם בכדי להעריך את תוצאות הטיפול. במידת הצורך ניתן לחזור על הטיפול כמה פעמים.
התרופות הכימיות השכיחות לשימוש בכימו-אמבוליזציה הן:
דוקסורוביצין הידרוכלוריד – Doxorubicin Hydrochloride
ציספלטין Cisplatin – (ציספלטין "אבווה"®-Cisplatin EBEWE®)*
*או תרופות בעלות שמות מסחריים אחרים, המכילות חומר פעיל זהה.
לאחר הטיפול ייתכנו תופעות לוואי במשך כמה ימים, הכוללות בחילות, אובדן תיאבון, כאבי בטן, חום גבוה ועייפות. ניתן להפחית אותן בעזרת תרופות נוגדות בחילה ומשככי כאבים, בדרך כלל במשך שבוע-שבועיים. ירידה במשקל ועייפות יכולים להתרחש עד ארבעה שבועות לאחר הטיפול. למידע נוסף ניתן להיוועץ בצוות הרפואי.
הטיפול מבוצע באופן דומה לכימו-אמבוליזציה, תוך שימוש בחומר רדיואקטיבי בשם איטריום-90 (90(Yttrium- במקום כימותרפיה. כדוריות (מיקרוספירות) רדיואקטיביות מזעריות מוחדרות דרך חתך באזור המפשעה באמצעות צינורית דקה וגמישה (צנתר) לתוך עורק הכבד, ומקרינות באופן ממוקד את תאי הגידול הסרטני. הקרינה חוסמת את אספקת הדם לגידול ומקטינה את התאים הסרטניים בלי לפגוע ברקמת הכבד הבריאה. הקרינה היא מקומית, ועל כן אינה נפלטת החוצה מהגוף (דרך הפרשות, רוק, שתן וכדומה). הכדוריות נותרות באופן קבוע בכבד, והן אינן מזיקות. במידת הצורך, ניתן לחזור על הטיפול.
לרוב מבצעים בדיקת אנגיוגרפיה כשבוע-שבועיים לפני הרדיו-אמבוליזציה כדי לבדוק את זרימת הדם אל הכבד. ההליך מבוצע במחלקה לרדיולוגיה פולשנית בהרדמה מקומית, ולרוב מחייב שהייה של יום עד ארבעה ימים בבית החולים.
תופעות לוואי אפשריות כוללות חום גבוה וכאב בטן מיד לאחר הזרקת החומר הרדיואקטיבי. תופעות לוואי נוספות כוללות בחילה ושלשול, הניתנים לטיפול בעזרת תרופות במרשם הרופא. לעיתים נדירות תיתכן פגיעה בכבד.
הטיפול הביולוגי הוא טיפול תרופתי ממוקד המנטרל את פעילותם של התאים הסרטניים, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג הגידול או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותו.
ישנן שתי תרופות המאושרות בסל לטיפול בסרטן כבד והן ממשפחת מעכבי קינאז (Kinase inhibitors) - תרופות הפועלות לעצירת התפתחות כלי דם בגידול הסרטני. התרופות ניתנות בבליעה (טבליות, כמוסות), ותופעות הלוואי יכולות לכלול שלשול, תחושת צריבה בכפות הידיים והרגליים, בחילות וחוסר תיאבון, עייפות והיעדר אנרגיה ועלייה בלחץ הדם.
סוראפניב - Sorafenib (נקסאוואר® - ®Nexavar)*
התרופה משמשת לטיפול בקרצינומה של הכבד (HCC) בשלב מתקדם בכבד או מפושט לחלקים אחרים של הגוף, וניתנת במקרים שבהם לא ניתן להציע ניתוח, אבלציה או אמבוליזציה.
לנווטיניב – Lenvatinib (לנווימה® - ®Lenvima)*
התרופה משמשת לטיפול בסרטן כבד מתקדם או לא נתיח בחולים שטרם קיבלו טיפול סיסטמי למחלתם.
*או תרופות בעלות שמות מסחריים אחרים, המכילות חומר פעיל דומה.
כחלק ממנגנון התפתחות הסרטן, תאי הגידול מפתחים מנגנוני התחמקות ממערכת החיסון. אימונותרפיה היא שם כולל לתרופות העוקפות את מנגנוני ההתחמקות הללו של תאי הסרטן, ובכך מאפשרות לתאי מערכת החיסון של הגוף לפעול נגד תאי הגידול ולחסל אותם.
תרופות אלו מורכבות מנוגדנים אשר נצמדים לפני השטח של תאי הגידול (בקולטן PDL-1) ובכך מאפשרים למערכת החיסון לזהות אותם, לפעול נגדם ולהשמידם.
התרופות הבאות ניתנות בעירוי תוך-ורידי, ותופעות הלוואי יכולות לכלול בחילות והקאות, עצירות, תשישות ועייפות, דלקת במערכת השתן ותגובות יתר של מערכת החיסון לעירוי (מידיות ומאוחרות). תרופות אלה מאושרות בסל לטיפול בסרטן כבד:
אטזוליזומאב – Atezolizumab (טיסנטריק® - ®Tecentriq)*
התרופה משמשת לטיפול בסרטן הכבד לא נתיח או גרורתי בשילוב עם בווציזומאב - Bevacizumab (אווסטין® - ®Avastin)*
דורבלומאב - Durvalumab (אימפינזי®-Imfinzi®)*
התרופה משמשת לטיפול בסרטן כבד לא נתיח או גרורתי, בחולים שטרם קיבלו טיפול סיסטמי למחלתם.
תרופות אלו מורכבות מנוגדנים אשר קשורים בשרשרת התגובות של מערכת החיסון. פעילותן מאפשרת למערכת החיסון לזהות את תאי הסרטן ולפעול נגדם לזמן ממושך יותר. תופעות לוואי יכולות לכלול דלקת אוטואימוניות, סיכון לזיהומים ודימומים, דלקת בדרכי הנשימה, אנמיה, בחילות והקאות, עייפות, שלשול, פריחה וגרד, כאבי בטן ושרירים. התרופה ממשפחה זו המאושרת בסל לטיפול בסרטן כבד:
טרמלימומאב - Tremelimumab (אימג'ודו® - ®Imjudo)*
התרופה משמשת לטיפול בסרטן הכבד לא נתיח או גרורתי, בחולים שטרם קיבלו טיפול סיסטמי למחלתם.
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס את תאי הגידול הסרטני.
לרוב תרופות הכימותרפיה אין השפעה רבה על סרטן הכבד ועל כן בדרך כלל אינן בשימוש בסרטן הכבד (מלבד במסגרת הטיפול בכימו-אמבוליזציה). במצבים מיוחדים השימוש בהם יהיה על פי שיקול רפואי.
לרוב לא נעשה שימוש בקרינה כטיפול ראשוני להפטומה (סרטן הכבד השכיח), שכן עלול להיגרם נזק לשאר חלקי הכבד כתוצאה ממינוני קרינה גבוהים. לעיתים משתמשים ברדיואמבוליזציה שהיא קרינה פנימית וממוקדת לכבד(SIRT) , (הסבר בפרק 'אמבוליזציה').
Stereotactic Body Radio Therapy) SBRT) הוא טיפול בקרינה ממקור חיצוני. מטופלים מעטים מאוד מתאימים לטיפול בשיטה זו שבה ניתנת קרינה במינונים גבוהים הממוקדת לגידול בלבד. לפני הטיפול יבוצע תכנון תחת CT מיוחד במכון הקרינה, כדי לוודא שהטיפול ניתן רק לאזור הגידול ואינו פוגע ברקמה הבריאה של הכבד.
יש מקרים שבהם ניתנת קרינה כדי להקל את תסמיני המחלה כגון כאב, אם הסרטן התפשט לחלק אחר בגוף כמו העצמות. במקרה זה, מדובר בטיפול קרינתי אחד או בכמה טיפולים קצרים. הטיפול יכול לגרום לעייפות ולתסמינים מתונים נוספים. הצוות הרפואי המטפל יסביר לך מה צפוי לך במהלך הטיפול.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח "רפואה משלימה" (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. בהתאם לסוג הטיפול שקיבלת, ייתכן שתעבור סריקות CT שגרתיות כדי לוודא שהסרטן לא חזר. לאחר השתלת כבד ייערכו בדיקות לוודא שהגוף אינו דוחה את השתל. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה.
מחקרים מראים שרוב החולים מתמודדים עם המחלה היטב בעזרת חוסן אישי ובסיועה של סביבה תומכת. תגובות רגשיות קיצוניות ומתמשכות מופיעות רק אצל מעט מהחולים. ואולם, נמצא שיש חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים ורצוי לשוחח עליהם עם בני המשפחה, עם חברים או עם קרובים. על סמך הניסיון הקליני והידע שנצבר, יכול גם הצוות המטפל בבית החולים להיות לעזר רב, כל אחד בתחום התמחותו.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך מידע ותמיכה (ללא תשלום) לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם: