מהו סרטן פי הטבעת?
גורמי סיכון
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
המתנה לתוצאות הבדיקות
קביעת שלב המחלה
תכנון הטיפול
כימו-רדיותרפיה
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
הטיפול הכימי (כימותרפיה)
אימונותרפיה
ניתוח
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
סרטן פי הטבעת הוא סוג סרטן נדיר. בישראל מאובחנים כ-70-50 מקרים מידי שנה, שהם פחות מ-2% מהמקרים של סרטן המעי הגס והחלחולת. בכ-90% מהמקרים סרטן זה מתפתח בתאי הרירית הקשקשית בפי הטבעת, והוא שכיח יותר בגיל 50 ומעלה באנשים שיש להם היסטוריה של זיהום בנגיף הפפילומה האנושי (HPV).
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון סרטן פי הטבעת, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
התעלה האנאלית (Anal canal) היא החלק האחרון של מערכת העיכול, המחבר בין החלחולת (rectum) ובין פי הטבעת (Anus) ואורכה 4-3 ס"מ. פי הטבעת הוא הפתח החיצוני של התעלה, הנמצא בקצה המעי הגס. פתיחתו וסגירתו מתבצעת על ידי שני שרירים טבעתיים - חיצוני ופנימי - שהשליטה באחד מהם רצונית ובשני בלתי רצונית, ודרכם מופרשת הצואה ממערכת העיכול.
תפקידו של פי הטבעת הוא לשלוט ביציאת הצואה.
בכ-90% מהמקרים סרטן פי הטבעת מופיע בתאי הרירית הקשקשית הנמצאים בדפנות פי הטבעת, ודף מידע זה מתמקד בו. גידול זה עשוי להתגלות בשלב טרום סרטני שבו מתרחשת צמיחת תאים לא תקינה (דיספלזיה) בפי הטבעת. מצב זה נקרא "ניאופלזיה תוך-אפיתלית אנאלית" (AIN) או "נגעים קשקשיים תוך אפיתליים אנאליים" ,(SILs) וניתן לחלק אותם לשני סוגים:
SIL בדרגה נמוכה (או AIN דרגה 1): התאים נראים תקינים, ולרוב השינוי חולף מעצמו ללא טיפול ולעיתים נדירות הופך לסרטן.
SIL בדרגה גבוהה (או AIN דרגה 2 או 3): התאים נראים לא תקינים, נוטים פחות להיעלם מעצמם ועלולים להפוך בסופו של דבר לסרטן, ולכן יש צורך במעקב צמוד, ובמקרים מסוימים בטיפול.
BCC הוא סוג של סרטן עור המתפתח לרוב באזורי גוף החשופים לשמש, אך במקרים נדירים יכול להתפתח בעור הצמוד לפי הטבעת (פריאנלי). ברוב המקרים הוא מתפתח לאט מאוד, וכמעט שאינו מתפשט לאיברים אחרים בגוף. הטיפול בו נקבע בדרך כלל לפי הטיפול בסרטן עור מסוג זה.
סוגים נדירים של סרטן פי הטבעת:
זהו גידול נדיר המתחיל בתאים המצפים את השכבה העליונה של פי הטבעת, או בבלוטות הממוקמות מתחת לרירית פי הטבעת, אשר מפרישות חומרים לתוך התעלה האנאלית. בנוסף, הוא יכול להתפתח גם בבלוטות אפוקריניות אנאליות, שהן סוג של בלוטות זיעה בעור בסמוך לפי הטבעת. ברוב המקרים אדנוקרצינומה מטופלת בצורה דומה לטיפול בקרצינומה.
סוג נדיר מאוד של סרטן פי הטבעת המתחיל בתאים בעור הפריאנלי או בתעלה האנאלית שיוצרים את הפיגמנט החום הנקרא "מלנין". מלנומה עלולה לגדול במהירות ולהתפתח למחלה גרורתית, ויש לאבחן ולטפל בה בשלב מוקדם ככל האפשר.
גידול נדיר מאוד של רקמת החיבור העוטפת את מערכת העיכול, ולעיתים רחוקות מאוד מתפתח בפי הטבעת. הטיפול נערך בהתאם למקור התאים שממנו התפתח הגידול.
פוליפים בפי הטבעת הם גידולים קטנים ובלתי תקינים של רקמת פי הטבעת. בדרך כלל הם חסרי תסמינים, ולמרות היותם שפירים, חלק מהפוליפים עלולים להפוך לממאירים עם הזמן, במיוחד אם הם פוליפים אדנומטוטיים (adenomatous polyps) ולכן נהוג להסירם במהלך בדיקות קולונוסקופיה למניעת התפתחות סרטן. המעקב והטיפול בפוליפים בפי הטבעת חשובים במיוחד באנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס.
קונדילומה היא יבלת הנגרמת על ידי נגיף הפפילומה האנושי והיא מדבקת במגע מיני. טיפול בקונדילומה כולל הסרה של היבלות, אך יש להקפיד גם על מעקב מתמשך, כיוון שהיבלות עלולות לחזור. כמו כן, אנשים שלהם היסטוריה של יבלות בפי הטבעת נוטים יותר לחלות בסרטן פי הטבעת.
כ-90% ממקרי סרטן פי הטבעת מיוחסים לזיהום בנגיף הפפילומה האנושיHPV - . זהו נגיף (וירוס) נפוץ שרוב בני האדם הפעילים מינית נחשפים אליו. מרבית הנשאים של הנגיף לא יחלו בסרטן, אך חלק מהזנים, בייחוד זנים 16 ו-18, מעלים את הסיכון לסוגי סרטן מסוימים. כמו כן, חלק מזני הנגיף גורמים ליבלות בפי הטבעת שמגבירות את הסיכון לחלות גם בסרטן.
נשים שחלו בסוגי סרטן אחרים הקשורים בזיהום בנגיף הפפילומה, בהם סרטן צוואר הרחם, סרטן הנרתיק וסרטן הפות, נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן פי הטבעת.
חיסון הפפילומה הוא האמצעי היעיל ביותר להפחתת הסיכון לתחלואה, ונמצא כי הוא מפחית את הסיכון לחלות בסרטן פי הטבעת בכ-77% כאשר הוא ניתן לפני החשיפה לנגיף.
כאשר מערכת החיסון מוחלשת, לגוף קשה יותר לאתר ולהשמיד תאים סרטניים, ולכן במצבים של מחלות אוטואימוניות, טיפולים כימותרפיים או זיהומים כרוניים כמו נגיף הכשל החיסוני הנרכש (HIV), המערכת החיסונית עלולה להיחלש ולהגביר את הסיכון להתפתחות סרטן פי הטבעת.
מחקרים רבים ציינו שיעור מוגבר של סרטן פי הטבעת בקרב אנשים מעשנים, והימנעות מעישון חשובה במיוחד בקרב אנשים עם גורמי סיכון אחרים לסרטן פי הטבעת.
התסמינים הנפוצים ביותר של סרטן פי הטבעת הם:
אם מופיעים אחד או יותר מהתסמינים המפורטים לעיל יש לרופא/ה המשפחה. עם זאת, חשוב לזכור כי אלה תסמינים שכיחים למצבים רבים אחרים, ובמרבית המקרים לאחר בירור מתברר כי לא מדובר בסרטן.
תהליך האבחון מתחיל בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה, שיבדוק אותך ויחליט אם להפנותך לרופא מומחה. הרופא המומחה ישאל על ההיסטוריה הרפואית שלך ויערוך בדיקות גופניות.
לרוב תתבצע גם בדיקה רקטלית שבה יחדיר הרופא/ה אצבע נתונה בכפפה לתוך פי הטבעת. בבדיקה זו הרופא ינסה לבדוק אם ישנם גבשושיות או נגעים שונים הניתנים למישוש באזור התעלה האנאלית והחלחולת. בנוסף, הרופא עשוי למשש את אזור המפשעה כדי להרגיש אם בלוטות הלימפה נפוחות.
אצל נשים הבירור הראשוני עשוי לכלול בדיקת משטח צוואר הרחם (,HPV DNA בעבר: PAP smear).
אם התסמינים מצביעים על חשד לסרטן פי הטבעת יהיה צורך בביופסיה.
אנוסקופיה היא בדיקה של התעלה האנאלית ופי הטבעת באמצעות אנוסקופ – צינור חלול שמחזיק את פי הטבעת פתוח במהלך הבדיקה ומאפשר לרופא/ה לאבחן מחלות באזור. הבדיקה מתבצעת לרוב בהרדמה מקומית, ולאחר החדרת האנוסקופ ניתן לבחון את הרקמות והרירית בתעלה האנאלית ובפי הטבעת התחתון ולקחת דגימה. לעיתים, כחלק מבדיקה ברזולוציה גבוהה, מתבצעת סריקה עם קולפוסקופ – מיקרוסקופ נייד המחובר למוניטור, לזיהוי שינויים טרום-סרטניים. בשיטה זו מורחים על האזור תמיסה מיוחדת אשר מגיבה במגע עם תאים לא תקינים ומשנה את צבעם. אם יימצאו אזורים חריגים הרופא ייטול דגימת רקמה (ביופסיה). הדגימה מועברת לבדיקה פתולוגית במעבדה, וכן לבדיקה לנוכחות פפילומה (HPV).
ביופסיה היא דגימה קטנה הנלקחת מהגידול לצורך בדיקה מיקרוסקופית. הביופסיה מבוצעת בהרדמה מקומית או כללית. ייתכן שיהיה צורך בביופסיות נוספות כדי לבדוק אם תאים סרטניים התפשטו לבלוטות הלימפה הסמוכות.
אם בביופסיה מתגלה גידול ממאיר (סרטני), יפנה אותך המומחה לבדיקות נוספות כדי לקבוע אם המחלה ממוקמת בפי הטבעת בלבד או התפשטה לאיברים נוספים. בדרך כלל אחת או יותר מהבדיקות הבאות מתבצעות:
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
שלב המחלה (stage) הוא מונח המשמש לתיאור היקפו של הגידול הסרטני ומידת התפשטותו אל מעבר למיקומו הראשוני. ידיעת סוג הגידול הסרטני והשלב שבו נמצאת המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
סיווג שלב המחלה מתבצע בשיטת ה-TNM. לפי שיטה זו השלבים מחולקים כך:
שלב 1: גודל הגידול פחות מ-2 ס"מ, הוא עשוי לחדור לשכבות פנימיות של דופן פי הטבעת, אך אין מעורבות של בלוטות לימפה או גרורות לאיברים אחרים.
שלב a2: גידול בגודל 5-2 ס"מ, ללא מעורבות בלוטות לימפה או גרורות.
שלב b2: גידול בגודל עד 5 ס"מ, עם מעורבות בלוטת לימפה סמוכה במפשעה, וללא גרורות לאיברים אחרים.
שלב a3: גידול גדול מ-5 ס"מ, עם או בלי מעורבות בלוטת לימפה סמוכה במפשעה, וללא גרורות לאיברים אחרים.
שלב b3: גידול בכל גודל, חדר לאיבר סמוך כגון נרתיק, ערמונית או מערכת השתן. ללא מעורבות של בלוטות לימפה או גרורות.
שלב 3c: גידול בכל גודל, חדר לאיבר סמוך, עם מעורבות בלוטת לימפה סמוכה במפשעה, וללא גרורות לאיברים אחרים.
שלב 4: גידול בכל גודל, עשויה להיות מעורבות של בלוטות לימפה, ויש התפשטות של גידולים לאיברים מרוחקים בגוף, כגון כבד או ריאות.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים. בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי. לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
הטיפול העיקרי לסרטן פי הטבעת הוא שילוב של כימותרפיה יחד עם רדיותרפיה (טיפול בקרינה) הניתנים במקביל או בזה אחר זה. הטיפול לרוב יעיל יותר מטיפול קרינה בלבד ומייתר את הצורך בניתוח. הטיפול המשולב ניתן בדרך כלל במסגרת טיפול יום (אמבולטורי), במשך מספר שבועות, עם מרווחים המאפשרים לגוף להתאושש בין סבבי הטיפול.
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה רדיואקטיבית באנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מזערי ככל האפשר לתאים הבריאים. במקרים של סרטן פי הטבעת, טיפולי הקרינה לרוב נעשים בגישה חיצונית (SBRT), ושימוש בטכנולוגיות המאפשרות דיוק מרבי והפחתת תופעות לוואי.
הטיפול בקרינה מצריך דיוק רב, ולכן חשוב לשכב ללא תנועה ובאותה תנוחה בכל פעם. לפני תחילת הטיפול תבוצע הדמיה (סימולציה) ב-CT או MRI, כדי לכוון את הקרינה לאזור המטופל והאזור יסומן.
הטיפול נעשה ביחידות הקרינה במרכזים הרפואיים. הוא נמשך כמה דקות בכל יום, ומתבצע במשך 4-6 שבועות, בימים ראשון עד חמישי. הטיפול בקרינה אינו גורם לרדיואקטיביות, כך שניתן לשהות בבטחה בקרבת אנשים, כולל נשים בהיריון וילדים.
תופעות לוואי
במהלך תקופת הטיפולים עשויים להופיע שינויים בתפקוד המעי, כגון שלשולים או גזים לעיתים ניתן לצמצם תופעות אלה על ידי הימנעות ממזונות מסוימים. לעיתים נדירות השינוי בתפקוד המעי עלול להימשך לצמיתות. בנוסף, עלולה להופיע צריבה בעור סביב פי הטבעת ולעיתים גם באזור המפשעה. תופעות אלו בדרך כלל פוחתות בהדרגה לאחר הטיפול, אך ייתכן שיחלפו כמה חודשים עד להחלמה מלאה של העור. חשוב לשוחח על התופעות עם הרופא/ה המטפל או עם תזונאי/ת, כיוון שניתן להקל עליך בדרכים שונות.
אצל נשים, טיפול בקרינה עלול לגרום להיצרות הנרתיק וליובש. כדי למנוע זאת, מומלץ לעיתים להשתמש ב"מרחיבים נרתיקיים" עם חומר סיכה. חלק מהנשים יזדקקו לחומר סיכה גם בעת קיום יחסי מין.
תופעת לוואי נוספת אפשרית לגברים ונשים היא פגיעה בפוריות. במקרה של חשש לאובדן פוריות, מומלץ למטופלים המעוניינים להקים משפחה או להרחיב אותה בעתיד, לדון על כך עם הרופא המומחה לפני תחילת הטיפול.
כימותרפיה היא שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדתם של תאים סרטניים. תרופות כימיות ניתנות לרוב באמצעות עירוי לווריד, או בצורת טבליות. במקרה של סרטן פי הטבעת כימותרפיה ניתנת לרוב בשילוב עם טיפולי קרינה (כימו-רדיותרפיה). הטיפול הכימי ניתן גם במקרים שבהם הסרטן התפשט לאיברים אחרים ובמקרים שבהם המחלה חוזרת (הישנות המחלה).
התרופות הכימיות הנפוצות לסרטן פי הטבעת הן:
קפציטבין - Capecitabine (קסלודה® - ®Xeloda)*
מיטומיצין - Mitomycin (מיטומיצין® - ®Mitomycin)*
במקרים של מחלה מפושטת משתמשים לעיתים בתרופות הללו:
ציספלטין - Cisplatin (ציספלטין אבווה® - ®Cisplatin EBEWE)*
קרבופלטין - Carbopltain )קרבופלטין אבווה® - ®Carbopltain EBEWE)*
פקליטקסל - Paclitaxel (דוקסיל® - ®Doxil)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
לטיפול הכימי יש תופעות לוואי אפשריות, שעלולות להחמיר מעט אם הוא ניתן בשילוב עם טיפול בקרינה. תופעות הלוואי עשויות לכלול הפחתה בייצור תאי דם, נשירת שיער, בחילות והקאות, ירידה בתיאבון, שלשולים, עצירות ושינויים במשקל.
אימונותרפיה היא שיטת טיפול נגד מחלת הסרטן, אשר מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים. טיפול אימונותרפי הוא חלק מקבוצת טיפולים הנקראים "טיפול מכוונן לסרטן" (Targeted Therapy, או "טיפול ממוקד מטרה" או "ביולוגי") אשר עושה שימוש במערכת החיסון של המטופל/ת לצורך תקיפת תאי הגידול בצורה יעילה וטובה יותר.
תרופות ממשפחת חוסמי PD-L1/PD1 פועלות על ידי חסימת חלבוןPD-L1/PD1 של מערכת החיסון, ובכך משיבות לתאי מערכת החיסון את היכולת לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם. התרופות הרשומות בסל הבריאות לסרטן פי הטבעת (בכפוך לתנאים בסל):
ניבולומאב – Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*
פמברוליזומאב – Pembrolizumab (קיטרודה®- ®Keytruda)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תופעות לוואי נפוצות של טיפולים אלו כוללות מצבים בהם קיימת פעילות יתר של מערכת החיסון בגוף והיא תוקפת את הגוף עצמו, כמעט כל מערכת בגוף יכולה להיות מעורבת – עצבים, שרירים, ריאות, כבד, מעיים, עור, המערכת ההורמונלית ועוד.
ניתוח אינו שכיח במקרה של סרטן פי הטבעת, אך הוא יכול להתבצע במקרים הבאים:
קיימים שני סוגי ניתוח עיקריים: ניתוח מקומי וניתוח נרחב. הרופא הכירורג ישוחח עמך על כל אחת מהאפשרויות:
ניתוח זה משמש להסרת גידולים קטנים בחלק החיצוני של פי הטבעת בלבד. מסירים את כל הגידול הסרטני עם גבולות רקמה בריאה סביבו. הליך זה נקרא גם כריתה עם "שוליים רחבים נקיים". הסרת גבולות הרקמה הבריאה חיונית כדי להפחית את הסיכון לחזרת המחלה בעתיד. במרבית המקרים תהליך זה אינו פוגם בתפקודו של השריר הפותח והסוגר את פי הטבעת, וכך מעבר ההפרשות מתבצע באופן תקין. ניתוח זה דורש אשפוז בבית חולים ומבוצע בהרדמה כללית.
ניתוח נרחב שבו מסירים את פי הטבעת יחד עם הרקטום וחלק מהמעי הגס (הסיגמואיד), וכן עשויים להסיר גם בלוטות לימפה סמוכות. ניתוח זה דורש יצירת פתח מלאכותי בהליך הנקרא "קולוסטומיה", שבו מוציאים את קצה המעי הגס דרך דופן הבטן אל פני העור באזור הבטן, בהליך הנקרא "פיום" ובאמצעותו ייווצר פתח הנקרא "סטומה". אל פתח הסטומה תחובר שקית שלתוכה ינוקזו הפרשות מערכת העיכול. הניתוח עשוי להתבצע בגישה פתוחה או לפרוסקופית לפי שיקול הרופא או הרופאה המטפלים.
לפני ניתוח
לפני הניתוח ייערכו לך בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח, ויוסברו לך היתרונות והסיכונים האפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו.
במידת הצורך נערכת פגישה עם תזונאית או תזונאי לקראת הניתוח ולאחריו. למטופל או מטופלת מעשנים יומלץ להפסיק לעשן או להפחית את מספר הסיגריות, שכן עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים, זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי. ניתן להיוועץ עם הרופא או הרופאה בנושא.
לאחר הניתוח
לאחר הניתוח יש להישאר בבית החולים להשגחה. האזור בו התבצע הניתוח יהיה חבוש במשך ימים אחדים, והצוות הרפואי יעקוב אחר הריפוי שלו. הרופא או הרופאה המטפלים יעדכנו אותך מתי והיכן יוציאו את התפרים או את הסיכות מסביב לפצע.
הצוות במחלקה יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, כחלק הכרחי מתהליך ההחלמה. גם אם נאלצת להישאר במיטה, חשוב לבצע תנועות רגליים שגרתיות ולבצע נשימות עמוקות בהדרכת צוות הפיזיותרפיה, כדי למנוע זיהומים בחזה. לאחר הניתוח ייתכן שיחוברו לגופך למשך כמה ימים צינוריות למטרות שונות, הצוות הרפואי יסביר לך על כך.
התמודדות עם כאב
הפחתת כאבים היא חלק מתהליך ההחלמה בעקבות הניתוח. חשוב ליידע את אנשי הצוות הרפואי בכל שלב אם עדיין יש כאבים, כדי שיוכלו לתת לך משככים (זריקה לשריר, נוזל או כדור לבליעה). כיום ישנם אמצעים רבים המסייעים בהתמודדות עם כאבים בעקבות המחלה והטיפולים השונים.
זמן ההחלמה מהניתוח תלוי בסוג הניתוח. חשוב לדווח לצוות המטפל אם אינך מרגיש בטוב וכן על כל תופעת לוואי חדשה שאתה חש בה, כגון דימומים, תסמינים של זיהום כמו שיעול או הפרשות מפצע הניתוח, נפיחות או אדמומיות.
השחרור הביתה
אם יש חשש מקשיים בתפקוד בבית לאחר הניתוח (מגורים לבד, היעדר מעלית וכדומה), חשוב לדווח על כך לצוות הרפואי או הסוציאלי במחלקה כבר בתחילת האשפוז כדי שיוכלו לסייע לך מבעוד מועד.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן במשך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים, כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר שהטיפול בך יושלם, ימשיך להתבצע מעקב, הכולל בדיקה גופנית, הדמיות ובדיקות דם. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות המתעוררים ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא יתעוררו בעיות כלשהן או תסמינים חדשים, יש לדווח על כך לרופא או לפנות לבית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה.
מחקרים מראים שרוב החולים מתמודדים עם המחלה היטב בעזרת חוסן אישי ובסיועה של סביבה תומכת. תגובות רגשיות קיצוניות ומתמשכות מופיעות רק אצל מעט מהחולים. ואולם, נמצא שיש חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים ורצוי לשוחח עליהם עם בני המשפחה, עם חברים או עם קרובים. על סמך הניסיון הקליני והידע שנצבר, יכול גם הצוות המטפל בבית החולים להיות לעזר רב, כל אחד בתחום התמחותו.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך מידע ותמיכה (ללא תשלום) לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם:
למידע נוסף על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן.