מהו סרטן העצמות?
סוגים של סרטן העצמות
גורמי סיכון
תסמינים
תהליך האבחון
קביעת שלב ודרגת המחלה
תכנון הטיפול
ניתוח
כימותרפיה
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
אימונותרפיה
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
סרטן שמתפתח בתאי העצמות נקרא סרטן עצמות ראשוני (primary bone cancer או primary bone sarcoma), והוא נדיר למדי. ההיארעות גבוהה מעט יותר בקרב גברים מאשר בנשים, ולרוב הוא מופיע בעשור השני והשלישי של החיים (כלומר בבני נוער ובצעירים). סרטן זה מאובחן בעיקר בעצמות הידיים והרגליים, אך הוא יכול להופיע בכל סוג עצם אחר בגוף.
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון סרטן העצמות, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
מערכת השלד של אדם בוגר מורכבת מ-206 עצמות בצורות ובגדלים שונים. העצמות מורכבות בעיקר מסידן, פוספט ומינרלים המקנים לעצם את חוזקה וקשיחותה, ומקולגן שהיא רקמה סיבית רכה. העצמות בנויות מתאים חיים הנחלקים לשלושה סוגים עיקריים: תאים השומרים על מבנה העצם (אוסטאוציטים), תאים המפרקים ומעצבים את העצם (אוסטאוקלסטים) ותאים המייצרים ובונים עצם חדשה (אוסטאובלסטים). בנוסף, חלק מהעצמות חלולות ומלאות בחומר ספוגי הנקרא מח העצם, ובו נוצרים תאי מערכת הדם, במרכז עצמות אלו ניתן לראות את החלל המדולרי (Medullary cavity) שבו כלי דם רבים.
מפרקי העצמות מחופים בסחוס - חומר חזק וגמיש המאפשר לעצמות לנוע בחופשיות בתוך המפרקים.
לעצמות יש מספר תפקידים חשובים:
מח העצם – רקמה ספוגית תפקודית הנמצא בחלקן הפנימי של העצמות הארוכות ואחראי על ייצור תאי מערכת הדם: תאים לבנים, תאים אדומים וטסיות דם. הוא פועל כל הזמן לייצור של תאים חדשים כדי להחליף את אלו שהתיישנו.
סרטן עצמות ידוע גם בשם 'סרקומה בעצם', והוא נחלק לכמה סוגים:
הסוג השכיח ביותר של סרטן ראשוני של העצמות. מתפתח מתאים אוסטאובלסטים (יוצרי עצם) צעירים. סרטן זה נפוץ יותר בקרב מתבגרים צעירים, ובמיעוט המקרים במבוגרים בשנות ה-60 לחייהם. המקומות השכיחים באבחון הם עצם הזרועות והרגליים, ובפרט במורד עצם הירך ובמעלה השוקית.
סוג זה קרוי על שם המנתח שגילה אותו לראשונה, והוא הסוג השני בשכיחותו של סרטן העצמות הראשוני בילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים. הוא מתפתח מרקמת החיבור הרכה או העצם ומאופיין בתאים עגולים הרגישים לקרינה. הופעתו שכיחה יותר באזור עצמות דופן החזה (צלעות ושכמות), עמוד שדרה, האגן, עצם הירך והשוקית.
סוג זה הוא שני בשכיחותו בקרב מבוגרים ונדיר באנשים מתחת לגיל 20. זהו סרטן של הסחוס, אולם הוא עלול להתפתח גם בתוך העצם או על פני השטח שלה. כונדרוסרקומה יכולה להופיע כתוצאה מאוחרת של טיפול בקרינה שניתן לסוגי סרטן אחרים. סרטן זה מתחלק למספר תתי-סוג, הנפוץ שבהם הוא כונדרוסרקומה קונבנציונלית - מתפתח לאט ומופיע לרוב באזורי האגן, עצם הבריח, הצלעות, עצם הזרוע ועצם הירך.
סוג סרטן נדיר, שמהווה רק כ-5-2% מכל סוגי סרטן העצמות הראשוני, ומתפתח לעיתים קרובות יותר ברקמות החיבור הרכות מאשר בעצמות עצמן. הוא יכול להופיע בכל עצם בגוף, אם כי לרוב יימצא בעצמות הארוכות; זרוע, ירך, שוקית ומסביב לברך. לרוב מופיע בקרב מבוגרים בגיל 40 ומעלה, ושכיח מעט יותר בקרב גברים מאשר בנשים. תחת מיקרוסקופ התאים נראים ארוכים וקצותיהם צרים יותר ממרכזם, ועל כן שמם.
סוגים של סרקומה בעלת תאים כישוריים: סרקומה של העצם ללא התמיינות (Undifferentiatedsarcoma of the bone), שנודע בעבר בשם היסטיוציטומה סיבית ממאירה (Malignant fibrous histiocytoma), פיברוסרקומה (Fibrosarcoma) וליומיוסרקומה (Leiomyosarcoma).
סוג נדיר מאוד של סרטן. מקורו בתאים היוצרים את רקמת עמוד השדרה הראשונית בעובר המתפתח ברחם אשר לא הבשילו כראוי לרקמת עצם. כורדומה מתפתחת לרוב במבוגרים מעל גיל 30, ולעיתים רחוקות יכולה להתפתח בילדים. גידול מסוג זה נפוץ פי שניים בגברים מאשר בנשים.
מיקומו השכיח של הגידול הוא בעצם העצה (בסיס האגן) או בחוליות הצוואר (בסיס הגולגולת), אך הוא יכול להופיע לאורך כל עמוד השדרה. גידול מסוג כורדומה נוטה להתפתח באיטיות ולא להתפשט לאיברים אחרים בגוף. כשהוא כבר שולח גרורות אזי המקומות המועדים לכך הם הריאות, קשריות לימפה סמוכות, הכבד, העצמות והעור.
גידול עצם ראשוני זה יכול להיות שפיר או ממאיר, והצורה השפירה שכיחה יותר. הגידול מתפתח לרוב בקרב אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. מיקומו שכיח ברגליים (ליד הברכיים) או הזרועות. בדרך כלל הסרטן לא מתפשט לחלקים מרוחקים בגוף, אבל לאחר ניתוח הוא יכול לחזור (אפילו יותר מפעם אחת) במקום שבו התחיל. עם כל הישנות, הגידול נוטה יותר להתפשט לחלקים אחרים של הגוף, לרוב לריאות.
הגורמים לסרטן ראשוני של העצמות עדיין אינם ידועים. כיוון שסוג זה של סרטן פוגע לרוב בצעירים ובמתבגרים, קיימת סברה כי מהלך המחלה קשור לשינויים החלים בעצמות בעת גדילתן.
הגורמים הבאים יכולים להעלות את הסיכון לסרטן ראשוני בעצמות במיעוט מהמקרים:
התסמינים (סימפטומים) של סרטן עצמות ראשוני משתנים בהתאם לסוג העצם הנגועה ומיקומה בגוף, כמו גם בהתאם לגודלו של הגידול.
רבים מהתסמינים שתוארו למעלה מאפיינים מחלות אחרות מלבד סרטן, אך במקרה של תחושת כאב בעצמות, שנמשכת כמה שבועות, יש לפנות לייעוץ רפואי.
תהליך האבחון מתחיל בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה או האורתופד בקהילה, שיבדוק אותך ויפנה על פי צורך לבדיקות או לצילומי רנטגן. ייתכן שהוא יפנה אותך לכירורג מומחה (מנתח אורתופדי) בבית החולים, לצורך ביצוע בדיקות ולקבלת טיפול או ייעוץ מקצועי.
בבית החולים יבחן הרופא את הרקע הרפואי שלך. לאחר מכן תתבצע בדיקה גופנית, הכוללת בחינה של האיבר וחיפוש אחר נפיחות או רגישות למגע. קרוב לוודאי שיילקחו דגימות דם, על מנת לבדוק את מצבך הבריאותי הכללי. אם הבדיקות יצביעו על עדות כלשהי לקיום סרטן, קרוב לוודאי שתופנה להמשך טיפול במחלקה מתמחה בבית החולים, כדי לעבור בדיקות ספציפיות לאיתור גידולים בעצמות.
צילום רנטגן של העצמות הוא הדרך הפשוטה ביותר לאבחן סרטן של העצמות. לעיתים הצילומים מראים תמונה אופיינית למהלך המחלה, שמסייעת לרופא לאבחן את סוג סרטן העצמות, בעיקר במקרים של אוסטאוסרקומה, אולם ברוב המקרים בצילום ייראה אזור עצם שנהרס על ידי גידול סרטני, או ייצור מוגבר של רקמת עצם סביבו.
בדיקה בעלת רגישות גבוהה יותר מהדמיית רנטגן, המאתרת טוב יותר אזורים חריגים בעצמות. לצורך המיפוי מזריקים לווריד כמות קטנה מאוד של חומר רדיואקטיבי. לאחר הזריקה יש לחכות בין שעתיים לשלוש שעות עד לתחילת המיפוי בסריקה, לכן מומלץ להיערך לכך מראש. עצם לא תקינה סופחת כמות רבה יותר של חומר רדיואקטיבי מעצם נורמלית, וכך הסורק מזהה את אותם אזורים שנצבעים יתר על המידה ומסמן אותם כמוקדים פעילים. אם במהלך הסריקה מתגלים מוקדים פעילים, לא תמיד ניתן לדעת בבירור אם מקורם בתהליך סרטני או במחלה אחרת, כגון דלקת מפרקים. לעיתים בדיקות CT ו-MRI יכולות לסייע לרופא לקבוע אם מדובר בשינוי סרטני, או בפעילות חריגה בשל מצב רפואי אחר.
בדיקה זו מבוצעת לעיתים קרובות כדי לבדוק אזור חריג בעצם שנראה בצילום רנטגן. בדיקה זו יכולה לעזור במקרים אלה:
האבחון הסופי נקבע באמצעות בדיקה שבה נלקחת דגימה קטנה מהגידול שבעצם הנגועה. הדגימה נשלחת לבחינה מיקרוסקופית, כדי לקבוע אם מדובר בגידול שפיר או סרטני. אם מדובר בגידול סרטני, יתבצעו בדיקות נוספות על מנת לזהות במדויק את סוג הסרטן ולקבוע את שלב ודרגת הגידול (מידע בהמשך).
הבדיקה מתבצעת בסיוע CT. לפני נטילת הדגימה האזור המטופל יאולחש באמצעות חומר הרדמה מקומי (לעיתים תתבצע הרדמה מלאה, בעיקר כשמדובר בילדים), ולאחר מכן תוחדר לעצם מחט מיוחדת שבאמצעותה תילקח דגימה אחת או יותר של תאים. לעיתים לא נאספים מספיק תאים בדגימה, ואז יש צורך לבצע ביופסיה פתוחה בהליך כירורגי (ניתוחי).
ביופסיה פתוחה מהעצם בהליך כירורגי היא נפוצה, ותלויה בגיל, בגודל הגידול ובמיקומו. מדובר בניתוח שמתבצע בהרדמה מלאה, ובמהלכו נוטלים דגימה מהעצם הנגועה. הדגימה מהניתוח נשלחת למעבדה הפתולוגית לבחינה מיקרוסקופית.
לאחר אבחון של סרטן עצמות ראשוני בביופסיה יש לבחון את מידת התפשטותו, וכן לבחון תפקוד של איברים אחרים, משום שהם עשויים להיות מושפעים מהטיפולים נגד המחלה. לצורך כך, הרופא המטפל עשוי להפנות לבדיקות הבאות:
סריקה המשלבת מיפוי ובדיקת CT במקביל. במהלך הבדיקה מוזרק לווריד חומר רדיואקטיבי במינון נמוך, ולאחר מכן מבוצעת סריקה ממוחשבת. הבדיקה חשובה משום שהיא יכולה לזהות פיזור של הגידולים במקומות נוספים בגוף, בעיקר בריאות ובעצמות. לרוב היא מייתרת בדיקות CT נוספות, צילום חזה ומיפוי העצמות.
דגימת מח עצם
בדיקה זו נחוצה לרוב אם קיים חשש לסרקומה ע"ש יואינג. לעיתים רחוקות גידול מסוג זה עלול להתפשט למח העצם - החומר הספוגי בתוך העצמות שבו נוצרים תאי הדם. במהלך הבדיקה דוגמים מעט מח עצם מחלקה העליון והאחורי של עצם הירך, ובוחנים אותו תחת מיקרוסקופ כדי לאתר תאים חריגים. ניתן לבצע דגימת מח עצם בהרדמה מקומית, אך בקרב ילדים הליך זה מתבצע לרוב בהרדמה כללית.
לעיתים יינתנו הפניות גם לבדיקות הבאות:
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) או את דרגתה (grade). שלב המחלה מתאר את גודלו ומיקומו של הגידול ואם התפשט לאיברים אחרים (כלומר, את מידת ההתפשטות של המחלה), ודירוג המחלה בוחן את מידת ההתמיינות של תאי הסרטן בגוף (כלומר, את מידת האגרסיביות של המחלה).
שלב המחלה מתאר את גודלו, היקפו ומיקומו של הגידול הסרטני, והוא מסייע לרופאים להחליט על תוכנית הטיפולים המתאימה ביותר לחולה. ישנן שתי שיטות לתיאור שלב המחלה - שיטת TNM ושיטת Enneking - שהיא השיטה הנפוצה יותר בסרטן עצמות:
שלב 1: הגידול הוא ברמת התמיינות נמוכה, ולא התפשט מעבר לעצם.
שלב A1: הגידול ממוקם בתוך העצם. ייתכן שהוא לוחץ על דופן העצם וגורם נפיחות, אולם הוא עדיין לא חדר מעבר לעצם אל רקמות סמוכות.
שלב B1: הגידול חדר את דופן העצם אל הרקמות הסמוכות.
שלב 2: הגידול הוא בדרגת התמיינות גבוהה, ולא התפשט מעבר לעצם.
שלב A2: הגידול ממוקם כולו בתוך העצם.
שלב B2: הגידול חדר את דופן העצם אל הרקמות הסמוכות.
שלב 3: הגידול יכול להיות בכל דרגת התמיינות, התפשט מעבר למיקום המקורי שלו לאיברים אחרים בגוף, כגון הריאות.
המונח "דרגת המחלה" מתייחס למבנה ולתפקוד התאים בבדיקה המיקרוסקופית, ומתאר עד כמה תאי הגידול הסרטני דומים לתאי העצמות המקוריים. בכך דירוג המחלה מספק אומדן לגבי מהירות התפתחותו הצפויה של הגידול הסרטני. שני דירוגים נפוצים במקרה של סרטן עצמות ראשוני:
דרגת התמיינות נמוכה - תאי הסרטן דומים מאוד לתאי העצם. תאים אלו גדלים לרוב לאט, ואינם נוטים להתפשט.
דרגת התמיינות גבוהה – תאי הסרטן שונים מאוד מתאי העצם. הם גדלים מהר יותר וקיים סיכון רב להתפשטות של התאים. כל הסרקומות על שם יואינג למשל, הן גידולים סרטניים בעלי דרגת התמיינות גבוהה.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף). חשוב לציין, כי הטיפול בסרקומה של העצם (וגם בסרקומה של הרקמה הרכה) חייב להתבצע במרכז אונקולוגי מומחה לסרקומה.
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים. בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי. לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח הוא אחד מהטיפולים העיקריים לטיפול בסרטן עצמות ראשוני. המטרה בניתוח היא להסיר את הגידול מהעצם, עם פגיעה מועטה ככל שניתן בתפקוד.
סוג הניתוח תלוי בעיקר במיקום ובגודל הגידול. למרות שכל הפעולות להסרת סרטן עצמות הן מורכבות, גידולים בגפיים (ידיים או רגליים) בדרך כלל קשים פחות להסרה מאלו שבעצם הלסת, בבסיס הגולגולת, בעמוד השדרה או באגן.
גידולים בזרועות או ברגליים עשויים להיות מטופלים באחד מהשניים:
זהו הניתוח המקובל כיום, המאפשר להימנע מקטיעה במקרים רבים. המנתח יסיר את העצם באזור הנגוע, ובמקומה ישתיל שתל ממתכת או עצם מאזור אחר בגוף. כמו כן, ניתוח משמר גף בחלק הישר של העצם יכול להיעשות באמצעות שתל של עצם שנלקחה מאזורים אחרים בגוף כחלופה. אם הסרטן פגע באזור המפרק של העצם, המנתח יוכל להחליף אותו במפרק מלאכותי. לעיתים המנתח יכול להסיר את האזור הנגוע בעצם, בלי שיהיה צורך באיבר מלאכותי, אבל זאת רק בתנאי שיכולת התנועה אינה נפגעת. ברוב המקרים ניתן להמשיך לבצע את כל הפעולות שרגילים אליהן גם לאחר ניתוח משמר גף, כולל פעילות גופנית וספורט, אולם ייתכן שיהיו פעילויות מסוימות שמתקשים בהן.
הסיבוך העיקרי בניתוח שימור גף הוא זיהום. אם התותב מזדהם יהיה צורך לטפל בדלקת באמצעות אנטיביוטיקה, ולאחר מכן להסירו ולהחליפו בניתוח נוסף.
ניתוחים שכיחים:
החלפת מפרק ברך - כאשר מפרק הברך מוחלף, התותב המלאכותי עובד בצורה טובה. אנשים שעברו ניתוח להחלפת מפרק הברך יכולים לשחות או לרכוב על אופניים, אך אינם יכולים לרוץ או לעסוק בספורט המערב מגע פיזי בין משתתפיו בשל הסיכון להתרופפות התותב או לפגיעה בו. בחלק מהמקרים התותבים הפנימיים יישחקו עם הזמן או יגרמו לכאב, וייתכן כי יהיה צורך להחליפם כעבור 20-15 שנה ולעיתים אף מוקדם יותר.
החלפת מפרק ירך - החלפת מפרק ירך היא ברוב המקרים מוצלחת מאוד. ייתכן שאנשים מבוגרים ייאלצו להשתמש במקל הליכה, משום שהשרירים והעצמות שלהם יתקשו לחזור למצבם לפני הניתוח. אורך החיים של מפרק מלאכותי הוא כ-25 שנים בכ-58% מן המקרים.
החלפת מפרק כתף - אנשים שעברו ניתוח להחלפת מפרק כתף יוכלו לרוב להזיז את ידיהם מתחת לגובה הכתף, אך יתקשו להרים אותן גבוה יותר. התותבים הפנימיים שמחליפים את מפרק הכתף אינם נוטים להתרופף במרוצת הזמן, ולכן גם גורמים למעט מאוד בעיות.
לא תמיד ניתן לשמר את האיבר, ולפעמים נדרשת קטיעה מלאה. הרופא המנתח יכול להמליץ על ניתוח כריתה במקרים הבאים:
ההכנה לניתוח כריתת גף כוללת גם הכנה ותמיכה פסיכולוגית (ראו בפרק "לחיות עם איבר קטוע" בהמשך) בסיוע הצוות הרפואי. אם אפשר, רצוי לדבר עם אדם שעבר ניתוח דומה ושיכול לתת עצות שימושיות.
סיבוכים אפשריים לאחר כריתת גף הם זיהום, ותיתכן פגיעה של עצבים בקצה האיבר הקטוע, מה שעלול לגרום כאב עצבי/נוירופטי או כאב פנטום (תחושת כאב המורגשת בחלק חסר של איבר קטוע). מניעת תופעות אלה כוללת טיפול טוב בגדם והתאמת תותב נוח.
גידולים בעצמות האגן הם לעיתים קשים להסרה בניתוח. ניתן לטפל בסוגים מסוימים של גידולים אלו באמצעות כימותרפיה תחילה, כדי לעזור לכווץ את הגידול ולהקל את הפעולה הניתוחית.
גידולים בעצם הלסת התחתונה ניתן להסיר אם מסירים את כל המחצית התחתונה של הלסת ומחליפים אותה בעצם הנלקחת מחלק אחר של הגוף.
גידולים באזורים כמו עמוד השדרה או הגולגולת, ייתכן שלא יהיה ניתן להסיר בבטחה. סרטן בעצמות אלו עשוי לדרוש שילוב של טיפולים: ניתוח, כימותרפיה, קרינה.
לפני הניתוח ייערכו לך בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח, ויוסברו לך היתרונות והסיכונים האפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו. מועמדים לניתוח משמר עם שתל מתכתי יכולים לראות את השתל לפני הניתוח, אך יש לבקש זאת מהצוות הרפואי. למועמדים לניתוח כריתה מומלץ להיפגש עם צוות מחלקת השיקום טרם הניתוח. הם יוכלו לענות על שאלות שיש לך לגבי תהליך השיקום.
למטופל או למטופלת מעשנים יומלץ להפסיק לעשן או להפחית את מספר הסיגריות, שכן עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים, זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי. ניתן להיוועץ עם הרופא או הרופאה בנושא.
לאחר הניתוח יש להישאר בבית החולים להשגחה. האזור בו התבצע הניתוח יהיה חבוש במשך ימים אחדים, והצוות הרפואי יעקוב אחר הריפוי שלו. הרופא או הרופאה המטפלים יעדכנו אותך מתי והיכן יוציאו את התפרים או את הסיכות מסביב לפצע. לאחר הניתוח ייתכן שיחוברו לגופך למשך כמה ימים צינוריות למטרות שונות, הצוות הרפואי יסביר לך על כך.
התמודדות עם כאב
הפחתת כאבים היא חלק מתהליך ההחלמה בעקבות הניתוח. חשוב ליידע את אנשי הצוות הרפואי בכל שלב אם עדיין יש כאבים, כדי שיוכלו לתת לך משככים (זריקה לשריר, נוזל או כדור לבליעה). כיום ישנם אמצעים רבים המסייעים בהתמודדות עם כאבים בעקבות המחלה והטיפולים השונים.
מומלץ לחזור לתנועה קרוב ככל הניתן לניתוח. לאחר הניתוח תיערך פגישה עם פיזיותרפיסט/ית בחדרך שבה יינתנו לך תרגילים לביצוע במיטה. בהמשך, התהליך יתבצע ביחידת הפיזיותרפיה בבית החולים. זהו תהליך חשוב ביותר בהחלמה, שמטרתו חיזוק השרירים סביב האיבר הקטוע, החזרת הגמישות לאיבר וחזרה לפעילות מלאה עד כמה שניתן.
לאחר ניתוח בזרוע ניתן לרוב לקום מהמיטה ולנוע כבר בחלוף ההרדמה ולאחר טיפול בכאבים.
לאחר ניתוח ברגל חשוב להיעזר בתרגילים ליציבה נכונה בעזרת הפיזיותרפיסט/ית, לחיזוק השרירים ומעבר לישיבה. סביר להניח שיהיה צורך להיעזר בכיסא גלגלים או בקביים בימים הראשונים. ייתכן שתיוותר צליעה מסוימת, על כן חשוב להתמיד בתרגולים ולהיוועץ בנוגע לשימוש במכשירי עזר ואיזון המשקל בהליכה, כדי לא ליצור כאב הנובע מלחץ במקום אחר בגוף. חשוב לפנות לרופא אם סובלים מכאב שאינו משתפר, אך יש לזכור שאין הדבר מעיד על חזרת הסרטן.
רוב האנשים משתחררים לביתם לאחר החלמת הפצע באיבר המנותח, כ-5 עד 10 ימים לאחר הניתוח. אם יש חשש מקשיים בתפקוד בבית (מגורים לבד, היעדר מעלית וכד'), חשוב לדווח על כך לאחות או לעובדת הסוציאלית במחלקה כדי שיוכלו לסייע לך מבעוד מועד. לעיתים ההחלמה אורכת זמן רב יותר ולכן בכל שלב בתהליך מומלץ לשתף איש מקצוע כמו עובד סוציאלי או פסיכולוג.
ברוב המקרים ניתן להתאים איבר מלאכותי (תותב, פרוטזה) לאחר קטיעת האיבר. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת כיום לייצר תותבים מלאכותיים יעילים מאוד, המאפשרים הליכה וביצוע סוגי ספורט מגוונים.
מומחה להתאמת תותב יבקר אותך לפני או אחרי הניתוח כדי להראות לך את הסוגים השונים של התותבים ולהדגים את אופן פעולתם. יש לבצע מדידות קפדניות על מנת להתאים את התותב במדויק. ייתכן שיעברו כמה שבועות עד שהתותב הקבוע יהיה מוכן, ועד אז יתאימו לך תותב זמני לצורך אימון והסתגלות. התאמת התותב מאורגנת על ידי מחלקות בתי החולים, אולם שירותי השיקום בישראל הם האחראים לספק אותם.
קטיעה של יד או רגל עלולה לגרום לתחושה קשה של אובדן, וקרוב לוודאי שיידרש זמן כדי להתאבל על אובדן האיבר, ולהתחיל בתהליך ההתמודדות הרגשית והמעשית עם הקשיים הנלווים לסוג כזה של ניתוח. ייתכן ששיחה עם מישהו שעבר קטיעה עשויה להקל את התהליך. הצוות הרפואי או הסיעודי במחלקה יוכלו לארגן מפגש כזה, לפני או אחרי הניתוח. גם כאשר מתכוננים היטב ועורכים תיאום ציפיות לפני הניתוח, תיתכן תחושה של הלם ומצוקה לאחריו, כשמבינים את מלוא המשמעות של המצב הגופני החדש.
אנשים רגילים למראה החיצוני של גופם, ולעיתים קשה להשלים עם שינוי כה משמעותי, כמו קטיעה. תחושת השוני מאחרים יכולה להשפיע על הביטחון העצמי, ולגרום לפחד מדחייה חברתית ומינית. יש אנשים אשר מתעוררת בהם תחושת חרטה על ההסכמה לעבור את הניתוח.
אלה הן תחושות קשות וחזקות, ונדרש זמן לעכל אותן. סיוע של אנשי מקצוע רלוונטיים יכול להקנות כלים להתמודדות.
הסתגלות לתחושות הרגשיות והגופניות היא תהליך הדרגתי, ואתגר נוסף הוא ההתמודדות עם התגובות של בן/בת הזוג, המשפחה והחברים. ייתכן חשש מפני הדברים שהם יאמרו או יחשבו. פחדים אלה הם אמנם ממשיים, אולם לעיתים קרובות הם מוקצנים ביחס למציאות. מומלץ לדבר בפתיחות עם אחרים על הפחד מדחייה ולהתמקד באהבה של הקרובים, אשר נרכשה הרבה לפני השינוי הפיזי, בזכות האישיות והתכונות המזוהות שלך, אשר לא נעלמו עם הקטיעה.
עם הזמן, ככל שמתרגלים לשינוי התפקודי ולמראה החדש, הביטחון העצמי גדל, וניתן להתמודד טוב יותר עם תגובות של אנשים מוכרים או זרים. חלק מהמנותחים מעדיפים לצאת ולהסתובב בהקדם האפשרי. עם זאת, לכל אדם קצב הסתגלות משלו. תחילה אפשר לצאת בלוויית אדם קרוב, ולפעמים אף מגלים כי הסביבה אינה שמה לב כל כך לקטיעה כפי שהיה נדמה, במיוחד כאשר נעשה שימוש באיבר מלאכותי.
דימוי גוף שלילי ובושה ממראה הגוף מלווה חלק מהאנשים קטועי גפיים, ותחושות אלו עלולות לעורר חששות לירידה במשיכה המינית בעיניי בן/בת הזוג הנוכחיים, קל וחומר אם מדובר במפגש עם בני זוג חדשים.
רבים נעזרים בחבר או בחברה קרובים לצורך שיחה על תחושותיהם וחששותיהם, או פונים לייעוץ מקצועי. קבוצות תמיכה יכולות להעניק ייעוץ מעשי ורגשי, לתת תחושה של התמודדות משותפת ולעזור לשאת את הקשיים ולהתגבר עליהם.
כימותרפיה עושה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) אשר הורסות את התאים הממאירים בגוף. הטיפול הכימי הוא טיפול מרכזי בחלק גדול מהמקרים של אוסטיאוסרקומה, סרקומת יואינג וסרקומה בעלת תאים כישוריים. כימותרפיה יכולה להינתן לפני ניתוח או רדיותרפיה, לאחר ניתוח או רדיותרפיה, או במקרה שהסרטן חוזר לאחר טיפול. הטיפול באוסטיאוסרקומה או סרקומת יואינג, לרוב כולל כימותרפיה לפני הניתוח ולאחריו.
התרופות הנפוצות ביותר לשימוש בסרטן ראשוני בעצמות ניתנות במשלב של מספר תרופות. ההחלטה על משלב התרופות המתאים נעשית על ידי הרופא המטפל, על סמך הנתונים הקליניים של המטופל/ת, סוג הגידול ומידת התפשטותו. התרופות הנפוצות במשלב הן :
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים שונים.
טיפול בקרינה עושה שימוש בקרינה מייננת בעלת אנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים רגילים.
סרקומת יואינג מגיבה היטב לטיפול זה, ועל כן משתמשים בו לאחר כימותרפיה או לפני ניתוח. לרוב טיפולי קרינה אינם יעילים בטיפול נגד סרטן עצמות ראשוני לבדם, אך מתלווים לטיפול ניתוחי או כימי. עם זאת, טיפול קרינתי יכול לשמש חלופה במקרים שבהם לא ניתן לנתח, לדוגמה כאשר הגידול במיקום רגיש כמו עמוד השדרה.
הטיפול בקרינה ניתן לרוב במרפאות החוץ של בית החולים בכל יום חול. משך הטיפול עשוי להשתנות בהתאם לסוג הסרטן וגודלו, ובדרך כלל נמשך כמה שבועות. תכנון הטיפול בקרינה והשלכותיו יפורטו על ידי הצוות המטפל באופן מותאם אישית.
טיפול ביולוגי נקרא גם טיפול מכוונן או ממוקד מטרה. בטיפול זה נעשה שימוש בתרופות אשר נקשרות לקולטנים או לחלבונים הנמצאים בגידול או בגוף, כדי להביא להרס תאי הסרטן. הטיפול ממוקד נגד מטרות מולקולריות שהן ייחודיות לתאי הסרטן.
חוסמי NTRK
לשיעור קטן מהסרקומות יש מוטציה מסוג NTRK שגורמת לייצור מוגבר של חלבון מסוג טירוזין קינאז, שמעודד שגשוג תאים. ישנן תרופות מכוונות מטרה ממשפחת חוסמיNTRK אשר חוסמות את פעולתו של חלבון זה ובכך מעכבות את צמיחת הגידול. תופעות לוואי ידועות הן עייפות, בחילה, סחרחורת, הקאות, עלייה באנזימי כבד, שיעול, עצירות ושלשולים.
התרופות הבאות קיימות בסל הבריאות לאלו אשר הגידול נושא את המוטציה מסוג NTRK ובהתוויות ספציפיות.
תרופות ביולוגיות אחרות כמו אלה להלן יכולות להינתן למצבים גרורתיים של סרטן העצמות. הן אינן רשומות בארץ לאינדיקציה זו, ועל פי רוב אינן מסופקות על ידי הסל. אפשר להשיגן במימן פרטי, ביטוחי או באמצעות עמותה תומכת.
* או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים שונים.
כחלק ממנגנון התפתחות הסרטן, תאי הגידול מפתחים מנגנוני התחמקות ממערכת החיסון. אימונותרפיה היא עידן חדש באונקולוגיה, שבו תרופות עוקפות את מנגנוני ההתחמקות של תאי הסרטן, ובכך מאפשרות לתאי מערכת החיסון של הגוף לפעול נגד תאי הגידול ולחסל אותם.
פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*
תרופה הניתנת נגד גידול המבטא נזק ל-DNA הנקרא "חוסר יציבות מיקרו-לוויין גבוה" (MSI-H) או "חסר התאמה לתיקון" (dMMR).
תרופה זו מצויה בסל הבריאות כמונותרפיה (תרופה יחידה) לטיפול בסרטן מסוג סרקומה שהתפשט או שלח גרורות במקרה שהמחלה התקדמה לאחר שני קווי טיפול או יותר. עם זאת, השימוש בקיטרודה או בתרופות דומות במקרים של סרקומה של העצם הוא מוגבל ביותר.
מיפמורטיד - Mifamurtide (מפקט® - ®Mapect)*
תרופה זו מעודדת את מערכת החיסון לייצר מקרופאג'ים, שהם תאי דם לבנים אשר מעודדים תגובת מערכת החיסון נגד תאי סרטן. מטרת הטיפול בה היא להפחית את הסיכון להישנות המחלה לאחר ניתוח.
התרופה נמצאת בסל הבריאות לילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים (גילים 30-2 שנים), החולים באוסטיאוסרקומה עם מחלה מתקדמת(High grade) וללא גרורות, לאחר הסרה כירורגית מלאה של הגידול הראשוני בעצם.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים שונים.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף לטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר סיום הטיפולים בסרטן העצמות חשוב להישאר במעקב משולב של אונקולוג ואורתופד-אונקולוג. המעקב כולל גם בדיקות פיזיות, בדיקות דם וצילומי הדמיה, ויש לו כמה מטרות:
למידע נוסף על מרפאות בנושאים שונים לחולים ומחלימים: מרפאות ייחודיות לחולים ומחלימים מסרטן.
פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שאובחנו בסרטן.
מחקרים מראים שרוב החולים מתמודדים עם המחלה היטב בעזרת חוסן אישי ובסיועה של סביבה תומכת. תגובות רגשיות קיצוניות ומתמשכות מופיעות רק אצל מעט מהחולים. ואולם, נמצא שיש חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים ורצוי לשוחח עליהם עם בני המשפחה, עם חברים או עם קרובים. על סמך הניסיון הקליני והידע שנצבר, יכול גם הצוות המטפל בבית החולים להיות לעזר רב, כל אחד בתחום התמחותו.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך מידע ותמיכה (ללא תשלום) לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם: